ליקט וערך : עמי סלנט , עורך האתר " ידע וסקרנות דיגיטלית"
כחצי מיליארד שקל יוקדש במשרד החינוך לטובת קידום "האוטונומיה למנהלים". תוספת משמעותית זו, שאף הוכנסה לבסיס התקציב, תתפרס על פני 3 שנים, מ-2021 ועד 2023, והיא אמורה לעבור אל מנהלי בתי הספר, כך שיוכלו לנהל באופן עצמאי את סל התקציב הבית ספרי. זאת, בהתאם לתפיסת שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, לפיה המנהלים מכירים טוב יותר את צרכי בתי הספר מאשר הרגולטור המרכזי בירושלים, והם יוכלו לנתב את התקציב באופן יעיל וממוקד יותר. המשרד מצוי בתהליך לגיבוש תכנית עבודה בנושא ( מקור )
חוסר התוחלת ליצירת אוטנומיה במערכת החינוך בעבר
אוטונומיה אפסית
אנדראס שלייכר, מנהל מחלקת החינוך של OECD, התייחס להיעדר אוטונומיה של מנהלי בתי הספר בישראל בכנס אלי הורביץ לכלכלה בשבוע שעבר. לדבריו, "אוטונומיה היא גורם מנבא לאיכות של מערכות חינוך. מערכות חינוך שבהן למורים יש יותר שיקול דעת בנוגע למשאבים, תוכניות לימודים והערכת תלמידים הן טובות יותר. הבעיה היא שבישראל פחות מ-20% מההחלטות מתקבלות בשטח. בביקורים שלי בישראל מה שבלט במיוחד הוא שלבתי הספר שלכם יש אוטונומיה אפסית". ( מקור )
שתי ועדות ציבוריות שעסקו במערכת החינוך ושהוקמו מאז שנת 2000 המליצו ליישם רכיבים מרכזיים של אוטונומיה במערכת החינוך. 'ועדת שושני' (״הוועדה לבדיקת שיטת התקצוב״) המליצה בין השאר על ניהול עצמי של תקציבי בית הספר שאינם משכורות מורים, הגדלת הגמישות הניהולית והאצלת סמכויות ביצוע. 'ועדת דוברת' המליצה על מתן אוטונומיה פדגוגית, ארגונית ותקציבית מרבית לבתי הספר".
גם חוקרי חינוך, מנהלים, מורים ו"צרכני" חינוך רבים טוענים כי יש לתת יותר אוטונומיה ניהולית ל"שטח", כי אנשי המקצוע "בשטח" יודעים טוב יותר מה ואיך צריך לעשות.
לפי פרופ' אדם ניר, יוזמות האוטונומיה לא קודמו בשל "מלכוד מרכוזיות" בו מצויה מערכת החינוך של ישראל, ושמביא אותה לקדם "אוטונומיה הצהרתית" בלבד, כשההחלטות וההצהרות על קידום אוטונומיה אינן מיושמות בשטח..
אולם אז באה הקורונה וטרפה את כל הנימוקים, הסיבות והתירוצים והכריחה את משרד החינוך להסתגל לאוטונומיה של השטח דה פקטו..( מקור)
משבר הקורונה אתגר את הריכוזיות הגבוהה של משרד החינוך הישראלי
משבר הקורונה אתגר את הריכוזיות הגבוהה של משרד החינוך הישראלי, שהתקשה מאוד לנהל משבר כה מורכב הדורש קבלת החלטות דיפרנציאלית ממטה משרד החינוך בירושלים. רשויות נבדלות זו מזו במאפיינים רבים כמו הרכב האוכלוסייה, צפיפות הכיתות, משאבים עירוניים, מבנה הרשות – כולם מאפיינים חשובים גם להיקף התחלואה ברשות וגם להפעלת מערכת החינוך. גם באותה הרשות בעצמה יכולים להיות הבדלים גדולים בין שכונות ובתי ספר. משרד החינוך בנה מתווה אחיד לכל מערכת החינוך ומערכת הפעלה אחידה, אך זו לא התאימה לרשויות ובתי ספר רבים. הניסיון להחיל גזירה שווה על כל הרשויות וכל בתי הספר נועד מראש לכישלון, ואכן לא עבד במרבית הרשויות. הפעילות בסביבה כאוטית המשתנה תדיר, ולנוכח היעדר הנחיה מתאימה הביא לבלבול ואף שיתוק בחלקים גדולים של מערכת החינוך הישראלית בראשיתו של המשבר. אל הואקום שנוצר בניהול המערכת נכנסו במקרים רבים הרשויות המקומיות, המנהלות בפועל חלקים ניכרים של מערכת החינוך גם בימי שגרה, ועשו זאת ביתר שאת בזמן חירום. היתרונות של הרשויות המקומיות הם בהיכרות העמוקה עם האתגרים המקומיים, עם המשאבים והדרכים לפתרון, וכמובן במהירות התגובה הנובעת מהקרבה לשטח. בשל הקרבה לשטח, ברשויות רבות היתה הבנה מהירה של הבעיות, הצרכים – וגם הפתרונות ( מקור : ביזור סמכויות לרשויות המקומיות מחקר שטח פורום קהלת )
המשרד הצהיר אמנם כי הוא רואה בברכה התערבות מצד הרשויות המקומיות ויוזמות מצידן לסיוע לבתי הספר, אך בפועל לא הועברו סמכויות מהשלטון המרכזי לידי הרשויות ולא נעשה שום צעד מעשי אחר לקידום הנושא. ניכר גם כי לא חל שום שינוי תפיסתי ביחס למקומן של הרשויות המקומיות בניהול מערכת החינוך המקומית. כך לדוגמה: הרשויות המקומיות הוכיחו יכולות טובות במיוחד בזיהוי שרשראות הדבקה וקטיעתן, אך במקום לתמוך בהן ולהעביר להן משאבים נוספים לשיפור יכולותיהן בתחום חיוני זה, בחר משרד החינוך להשקיע תקציבים משמעותיים דווקא בהקמת "מרכז שליטה לקורונה" בתוך המשרד, הרחק מהשטח, ולגייס 100 עובדים חדשים לשורותיו של אותו משל"ט ( מקור : ביזור סמכויות לרשויות המקומיות מחקר שטח פורום קהלת )
תמונת מצב , נובמבר 2021
הכנסת אישרה תוספת תקציב של כ-200 מיליון שקל לתוכנית להגדלת האוטונומיה של מנהלי בתי הספר, אך היא תיושם רק ברשויות מקומיות בודדות בשנת הלימודים הקרובה. ספק אם יהיה לה ביקוש מצד המנהלים, מפני שהיא צפויה להגדיל את העומס שמוטל עליהם. במסגרת התוכנית, מנהלים יוכלו לקבל תוספת תקציב שבה יוכלו להשתמש כראות עיניהם, בתנאי שיעמדו בשורת בדיקות שייערכו, לרבות מבחנים לתלמידים. ( מקור ).
האילוצים האפשריים
הדיפרנציאליות וההדרגתיות המוגזמת בהחלת האוטונומיה.
נתחיל מהדיפרנציאליות: במשרד החינוך חוששים, במידה רבה של צדק, שבתי ספר רבים אינם כשירים לאוטונומיה, ושהיא עלולה לדרדר אותם. לשם כך מעוניין משרד החינוך לדרג את כלל בתי הספר למעין הקבצות "בהתאם ליכולות הניהוליות ולתוצאות החינוכיות האובייקטיביות של מוסדות החינוך", כך שככל שבית הספר והרשות שבה הוא שוכן ידורגו גבוה יותר, כך ישוחררו להם יותר סמכויות ותקציבים גמישים.
ההיגיון כאן ברור: תוכיחו מסוגלות – תקבלו סמכות. אך אליה וקוץ בה: אוטונומיה וגמישות לא צריכות להיות תשורה בעקבות הצלחה חינוכית, אלא האמצעי לכך. אם בית ספר לא מצליח להתרומם, מניעת הגמישות והעצמאות ממנו לא תאפשר לו להתחרות כראוי במוסדות שכן קיבלו את ה"תשורה" הזו, והנה לנו מתכון להרחבת הפערים.
ההדרגתיות – התוכנית אמורה להיות מוחלת לאורך חמש שנים עד שתוחל על המערכת כולה, אולם אין סיבה להמתין כל כך הרבה שנים. שלוש שנים בהחלט צריכות להספיק.
אך מה נעשה עם בתי ספר שהאוטונומיה לא תסייע להם, ואלי אף תדרדר אותם? שני אלמנטים נעדרים מן הרפורמה המוצעת, והם אלו שיסייעו להצלחתה. הראשון: הגדרה מחדש של משרת מנהל בית הספר. לא עוד מורה שהתקדם ועבר הכשרה במכון "אבני ראשה", אלא מנהל מוסד על כל היבטיו, כולל אלו התקציביים. שינוי זה כרוך בפתיחת משרות הניהול לאנשים מתאימים מחוץ למערכת, פישוט תהליך גיוס מנהלים או החלפתם, ושיפור תנאי העסקתם כיאה לגודל האחריות המוטלת על כתפיהם.
השני: פתיחת אזורי רישום ויצירת תחרות בין בתי הספר, כפי שהתרחש כבר בכמה רשויות, שבהן ירושלים. הצבעת ההורים והתלמידים ברגליים היא מדד טוב יותר מכל מדד משוקלל שמשרד החינוך יבנה כדי לדרג את בתי הספר. מדד הביקוש יהיה הסימן הטוב ביותר היכן נמצאים מנהל ומערכת שמצליחים, והיכן קיימים כישלונות.
אברהם תומר משמש כחוקר מדיניות חינוך בפורום קהלת,
רפורמות בחינוך בישראל בראי המחקר וההיסטוריה
