הקדמת עורך האתר " ידע וסקרנות דיגיטלית " , עמי סלנט
מגובה מבטו בהרי הגליל יכול ד"ר אברום רותם להשקיף על כל מה שקרה וקורה בתחום התקשוב החינוכי והפדגוגיה בישראל ולכן כדאי להיעזר במבטו המעמיק .
ברוב צניעותו לא ציין ד"ר אברום רותם כי הוא האיש שגיבש את תפיסת הימים המקוונים בבתי הספר החל משנת 2002 , תפיסה חינוכית מוצלחת שאיפשרה לכל ביה"ס ללמוד יום בשבוע בצורה מקוונת מהבית . אבל כמו כל היוזמות המועילות והחשובות שהקדימו את זמנן גם זו נזנחה במשך השנים ע"י משרד החינוך, ומנהלי המחוזות.
למבט המעמיק של ד"ר אברום רותם יש יתרון : הוא שואב את חוכמתו וניסיונו מהתעשייה עתירת הידע והמדע שם גדל ועבד שנים רבות וגם מתחום פעילותו וליווי במקביל בבתי הספר עם המורים, והפיקוח . מבט כפול כזה הוא די נדיר בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ !!
ד"ר אברום רותם נמצא כל הזמן בקשר עם תלמידים בבתי ספר , והוא מגבש מכך זוויות ראייה נוספות ותובנות . אלו באות לידי ביטוי גם במאמר הנוכחי שלו .
מאת: ד"ר אברום רותם
השיח ותועפות ההשקעה בשילוב יישומי AI בחינוך מראה שכנראה לא למדנו דבר מן העבר, גם זה הקרוב, ואנו שוב חוזרים על אותו פזמון בהכחשה ילדותית, שכיום אנו חכמים יותר ומבינים, ולא נחזור על טעויות העבר, כשלמעשה השינוי החינוכי המיוחל התרחש במידה קטנה מדי ומאוחר מדי, אם בכלל. יש להתנער מהסיסמא ששילוב ה- AI, אינטליגנציה מלאכותית, זה לא מה שהיה קודם. זהו, זה הדבר, זהו "השוס" שישנה את החינוך ויעצים את אפקטיביות הלמידה כמו גם ההוראה – הפעם לנצח.
שוב בוחרים את העיסוק הקל, ומתחמקים מדיון רלוונטי, ומן המציאות, וסבורים שיש לשלוט על אופני השימוש בכלים, ולהזהיר מפני סכנות, שממילא אין למערכת שליטה עליהן, כשלמעשה חלק גדול מהמרץ המושקע הוא כיצד להתנער מאחריות. מתחמקים מדיון אמיתי: מה לכל הרוחות יש לעשות כדי שבוגר המערכת אכן יוכשר לקדם את המציאות המשתנה, שחלקה אף לא מוכרת וידועה כיום, ואיך לפעול מול השונות הטבעית בין התלמידים. השיח המתנהל מחזיר אותנו אל חוני המעגל: לו היה נרדם לפני עשרים וחמש שנה ויותר, ומתעורר כיום, הוא לא יחוש שהזמן עבר. חוזרים על כמעט אותו שיח חינוכי-טכנולוגי שנעשה בעבר, שטבול בסיסמאות יפות ונכונות אך נבובות ממימוש. שוב מדברים באופן חוטא למציאות ומחטיא, על פתרון אולטימטיבי שיושג באמצעות הטכנולוגיה, ומדלגים על החינוך למהות אנושית בסיסית, ושוכחים שמילים יפות לא משנות מציאות.
הפעם מדובר במהפכה בה "חייזרים" משתלטים על אורח חיינו, כלומר מכונות מעשי ידינו להתפאר. בהחלט נסכים שהמחר לא יהיה כאתמול, כמו גם לא יהיה כמו היום. אם נדלג על אינפלצית השיח אודות קסמי ה- AI, שמושמעים בכל פינה, נמצא שבמקום להיערך למחר, ולהתמקד רק במערכת החינוך, שוב חוזרים על אותה התנהלות אנכרוניסטית בכל הקשור לשילוב טכנולוגיה עדכנית מתפתחת בהוראה-למידה. אגב, כתוצאה מהתנהלות זו, גם בעבר עם טכנולוגית המחשוב, הרלוונטיות המעשית לבוגר עתידי של החינוך – הייתה כמעט שולית. ומכאן – תמיד היו ויהיו צעירים בעלי תושיה ודחף, שאמצו את הכלים הקיימים באופן עצמאי, או בלמידה מחברים, ללא מעורבות בית הספר.
הזמנים משתנים. נכון – ה-AI העכשווי מאיץ באופן בלתי נתפס שינויים אלו. החברה כיום שונה מאד מהחברה, עם סט הערכים האישיים והציבוריים שניהלו אותה, אך מי ומה באמת עושים משהו כדי לקדם השתלבות בשינוי זה?
חשוב לציין: אכן העידן הנוכחי כיום, שונה מבעבר, בו הטכנולוגיה הייתה יקרה הרבה יותר, הרבה פחות נגישה, מורכבת בהרבה להפעלה. לבית הספר, ולמערכת כולה, הייתה יכולת שליטה יחסית גבוהה בהרבה מאשר היום, שנוצלה לשליטה על מידת ואופן השימוש, אך להתחמקות מכל אחריות. אך לא עוד. כיום, ללא כל קשר לבתי הספר, לכל תלמיד ומורה נגישות מלאה לרשת, מיומנויות תקשורת מכל סוג טבועים בהם. לכן קל הרבה יותר להשיג תוצאות, אם מערכת החינוך תאפשר, תנחה מקצועית, אך לא תעסוק בשליטה; לא תאסור ולא תפריע ולא תנסה לשלוט ולבקר במקום בו לא ניתן יותר לעשות זאת.
הנגשת מושג ה- AI ללומדים
כדי להטמיע כלי עבודה חדשניים בקרב הלומדים וסגלי ההוראה, יש לשנות את האופן בו אנו מסבירים ומנגישים את המושג "אינטליגנציה מלאכותית". השיח כיום מבולבל, מלא סתירות, מלא אי וודאות ואי הבנה מובנים, ובעיקר משמש שופר ליחצנות עסקית, המטובלת בשגרירים שלא מצויים באמת במתחולל, טועים ומטעים וחלקם אף סבורים שככל שיהוו שופר ליחצנות של חברות הענק, שמשקיעות הון דמיוני בפיתוח יישומים אלו (אגב מהכרח, עם פקפוק גדול האם זה יעמוד הציפיות העסקיות), בשילוב מושגים לועזיים ושמות ממוצאים, זה ישמע חכם. אז זהו שלא.
נראה שיש ליישר קו, ולהביא את כל הפעילות הזו לרציונל מושכל. הרעיון, למשל, להציגו כפלא פלאים של עולם חדש ומופלא, החלפת בני האדם במכונה, מטעה ומסיח. המציאות חזקה מכל דיבורים שכאלה. בני האדם לא יאפשרו למשהו לשלוט בו, ולהיות קורבן לגחמותיו.
בעקרון, השיח כיום מצוי בחילוקי דעות עם פערים משמעותיים, בין מהנדסים נלהבים מדי ואנשי מדע בעיקר, לבין פילוסופים, פסיכולוגים וחלק גדול מחוקרי המח. ברמת כותרות, ישנם שני מחנות: הראשון סבור שהמח שלנו פועל, חושב, לומד ויוצר כמו מכונה. הרעיון מתחתיו הוא, שנתון במחלוקת ממש – שאין צורך להבין כיצד פועלת מערכת, במקרה זה הוא המח, אלא מספיק לחקות אותו.
המחנה השני חולק על רציונל זה, ולא מסכים עם ההשגים הצפויים שהמחנה הראשון מנבא.
אכן כיום ההישגים מרשימים: ישנן מערכות AI שמתארות למשל מצבים רגשיים על תמונות, קול וטקסט. השאלה היא כיצד מפרשים יכולת אלו, כשבמחנה הראשון טוענים שלא צריך להיות אנושי, אלא זומבי מלאכותי עם זיכרון אינסופי וכושר למידה.
מכאן שהמסר ללומדים שמתבקשים לעבוד על כלים אלו, שעוד מעט הם יחשבו הרבה יותר גבוה מאתנו בני האדם, ברמת מורכבות לוגית ורגשית, עם מידע אינסופי. זהו מסר מטעה ומסיח, שכן התלמיד מבין על פיו שאין צורך להבין ולא לדעת, כי ממילא המכונה תעשה הכל במקומו. כך שאין צורך אוטתנטי לפתח כישורי חשיבה, יצירה, מיזמים ומילוי סקרנות טבעית.
המסר היותר שקול לשם שילוב AI בלמידה, נמצא למשל בדבריו של מו גאודט, מנהל בכיר בגוגל X – שמציג את ה- AI כהרחבה של האינטליגנציה האנושית, בתנאי שזה ינוהל על ידי האדם. הוא טוען שעם כלי ה- AI, כל משתמש מרחיב באופן מטפורי את האינטליגנציה שלו. למשל, אם ה- IQ שלך הוא 120, ניתן לקבל תוצאות חישה, הבנה ופתרונות של IQ משולב, כ- 150. כך בעבודה משולבת המנוהלת על ידי האדם, ממש לא המכונה, ניתן להשיג, לדעת ולהבין יותר, לו רק האדם היה עושה זאת.
מכאן המסר החינוכי הוא – יש לך אמצעי משמעותי להגדיל את הידע, ההבנה והחשיבה שלך, אך כשאתה המרכז, ואתה מנהל את הפעילות, ונשען על הנחיה מקצועית. לא מעבר לזה, ודאי לא בשלב הזה בו יישומי ה- AI מצויים.
רעיונות כמו מכונות חכמות בהרבה שיפתרו את כל סוגיות העולם והמדע, המוח יחובר ישירות למכונה חכמה בהרבה, והאדם ישב ללא צורך בעשייה כלשהי על האולימפוס, יכרסם בורקסים טעימים ויאכל ענבים, ומישהו יעשה לו נעים בגב, ממש גן-עדן – זה נחמד (ביננו, לא בטוח שזה כל כך מפתה…), אך יעבור זמן רב שידעו אם בכלל זה חזון בר קימא.
אם וכאשר נגיע לשם, זה יהיה באופן ודאי באופן שונה לגמרי ממה שחוזים נביאי ה- AI לסוגיהם, ולכן שיח כזה מיותר ואף מסיח ומזיק..
המציאות קוראת לך: לחנך ולפתח לומדים, מבלי לשגות בחזיונות
בשיחות אקראיות עם תלמידי תיכון וחט"ב, נמצא שהתלמידים משתמשים בכלי AI, עם או ללא הנחיה ויידוע המורה. הם כבר שם. מבטי החמלה לעברי שאני שואל אותם – "ואיפה המורה?", מביעים את הכל.
עם זאת, ישנם בתי ספר ומורים בעלי יוזמה ומעוף שאכן מבינים את גודל השעה, ומנסים ויוזמים, אך נראה שמשהו, בעצם מי שהם, עדיין מנסים לשלוט בנעשה בתפיסות אנכרוניסטיות, עם סגנון וחשיבה שאיננה הולמת יותר את המציאות העכשוית, ואגב גם לא הלמה לפני עשרים – שלושים שנה. הכל מתוך רצון טוב, אך חוסר בהנהגה חינוכית מיומנת ומקצועית, בדגש על חינוכית, ולא איך מוישל'ה וליבת משוטטים על המאדים, ויוצרים במו ידיהם סרטון של חתול במגפיים, בקריאות – יה איזו חדשנות. בקצרה – זו התנהלות אנכרוניסטית מתוך אי-הבנה, שמתבטאת בהתחמקות והתעלמות נמשכת מהתווית דרך רלוונטית להיום.
שוב נקרא להתבסס על מאמץ משותף בהתוויית דרך חינוכית-ערכית שלא קשורה לטכנולוגיה דוקא, תהיה אשר תהיה, כשהטכנולוגיה היא ברקע לעזר, ולא המרכז.
אם נתעלם מפרסומות נחמדות אך ריקות, שרובן ביוזמת גופי פרטיים בממון ברובם הגדול על ידי המדינה ("נכשיר מורים וננחה תלמידים באמצעות אלפי מנחים מארבע מאות עסקים", או "עליית הבינה המלאכותית עומדת לשנות את הדרך בה אנו ניגשים לחינוך, וזה נכון במיוחד בישראל, שכבר נמצאת בחזית התחום") נמצא את משרד החינוך שוב, וללא כל הצדקה עניינית של ממש, בקצה הלא נכון של סקלת הטכנו-פוביה כשבקציה השני – הטכנו-מניה.
למשל, בחוזר העדכני הנחיות שימוש בכלי בינה מלאכותית במערכת החינוך " (ינואר 2025) נמצא את הטכנו-פוביה – כשקודם כל היא מאיימת, ולכן מתווים מערכת איסורים והגבלות והזהרות, "תוך איזון בין חדשנות טכנולוגית ובין דאגה לשלומות התלמידים", או "הכלים מסווגים לפי גיל השימוש המותר ולפי סוג השימוש, ויש לעשות בהם שימוש רק בהתאם לאמור בהנחיות אלה, בדגש על חינוך לשימוש אתי בכלי בינה מלאכותי".
ביננו – אין במסמך זה משמעות חינוכית, ונראה שמטרתו היא הגנה על משרד החינוך, ואיש לא יפיק דבר מה מעבר לכך. האיסורים הדי לא מעשיים בלשון המעטה לאכיפה משמעותית, כולל "הסכמת הורים, (האם ההורים הסכימו שילמדו אריתמטיקה או לקרוא? הסכמה למה בעצם אם לא הסרת אחריות?) ושימוש בכלים "המאושרים על ידי משרד החינוך", הם גיבנת לא רלוונטית מהעבר הלא רחוק, שלא ניתנת לבקרה של ממש וודאי לא לאכיפה, שיש להתפטר מכך אתמול. החשש הלגיטימי לשלומות התלמידים חייב להתחלף בחינוך למודעות איך להתייחס ולהשתמש בכלים, ולהגן על העצמי, כמו למשל להתחיל בהסדרה עדכנית על מה משרד החינוך יכול ומסוגל להיות אחראי, ועל מה לא, ולהודיע על כך לציבור. מה שהיה – לא רלוונטי ומסיח מעבודה חינוכית משמעותית.
לשם כך גופים פרטיים לוקחים על עצמם פיתוח ויישום של חומרי למידה, שזה בהחלט מבורך, גם אם בתועפות תקציבי מדינה, ללא אמירה חינוכית משמעותית של מערכת החינוך, מחשש שתידרש לאחריות. כי מי באמת מפקח על תרומתם ללמידה ולהוראה העכשוויים, בעוד שהמערכת החבוטה והממוטטת משוועת לאלפי מורים, והכשרת עשרות אלפים למשל? כך או כך, כאז כן עתה: תקציבי העתק יסתיימו תוך שנה – שנתיים, ובית הספר יחזור למשבצת אפס.
שילוב מעשי ואותנטי כבר כיום במערכת החינוך
נדלג על הקדמות מליציות ומיותרות וניגש ללב העניין. כיום, בדגש על היום, כלי ה- AI תורמים בהחלט ללמידה ולהוראה באופנים הבאים.
- נגישות מיידית לידע רלוונטי, תוך קיבוץ המידע, שהתקבל באופן אוטונומי על ידי המכונה, לפסקאות הגיוניות.
המכונה היא שד קטן וזריז להפליא, שלמד, מכיר ויודע את כל המידע האצור במאגרי עתק של מידע ברחבי הרשת העולמית, והוא שולף ומחבר קטעי מידע רלוונטיים, בכפוף לדיוק השאילתה שהתלמיד הגיש. השימוש לשם איתור מידע הוא מיומנות חשובה, בתנאי שלא מנכסים בינה לבינה המלאכותית. כאן יבחן התלמיד, אם בחר להגישו כתוצר למידה, על ההבנה וההטמעה של המידע שמצא, הבקרה שלו על מהימנות המידע לפי יכולותיו וידיעותיו. לשם כך יש להקנות לתלמיד כלים בסיסיים של מודעות לאיכות המידע שביקש. כישורים שבהחלט היו נכונים תמיד, אך עתה החיוניות להם גדולה בהרבה מבעבר.
שווה להזכיר: חיפוש ואיתור מידע רלוונטי באמצעות כלי ה- AI החדשניים, מקטין את הצורך להשתמש בחיפוש ידני ותיק וידוע. עם זאת לא להפקיר זאת לגמרי, שכן בקרה ואימות מידע ידנית שהתקבל, חשוב בשיטה זו, כולל אישוש מקורות מידע "ראויים", ולא כתבה אקראית בעיתון כלשהו.
האתגר הפדגוגי שיש לפתח וליישם הנו ותיק וידוע. כך עם כלי AI עדכניים שבאמצעותם ניתן למזג בין הקניית מידע אמין, שכלול הבנה, תוך גילוי שיטות חשיבה ויצירתיות עם כלים שמסייעים ומביאים את התוצאה מוכנה כמעט ללא מאמץ מצד הלומד, שכן איתור מידע חכם מתחיל במיומנות לדעת לשאול ולגבש מה אני רוצה / צריך וראוי באמת. מה לא רלוונטי לי, ומה חשוב. יש להיות ער לסינדרום הטכנו-מניה, שבקלות ניתן להתמסר לו וללכת לאיבוד– לחפש ולהתנסות בעוד ועוד יישומים חדשים, שמטבע הדברים גם לא בשלים ועלולים להסיח מהבנה והבעה ולהשחית זמן יקר בהתנסויות.
בקצרה – יש לשמר את הנטיה התורמת ללמידה, כלומר להשתמש בכלים שכבר הוכיחו עצמם.
ככלל, נראה שרצוי להימנע מהעיסוק והשיח אודות – או-טו-טו לא יהיה צורך בפעילות אנושית. הגזמה בעיסוק כזה, במקום במיומנויות בסיס, היא שלב בהתחמקות מחינוך, ועיסוק בשוליים הלא רלוונטיים. כך גם יש לשים לב להפחית נטיה של מורים/ מנחים לדבוק בצד הטכנולוגי ובכך מתחמקים באופן לא מודע לגלות בקיאות והשקעה באופני שימוש לצרכי הלמידה.
דוגמא להשטחה כזו היא "המבחן האחרון של האנושות" – שלדעת כותב שורות אלו – מיזם מביך ומיותר שלא מוכיח כלום. מדובר בשאלות מאתגרות ברמה של מבחן פסיכומטרי, ובתחומים כמו מתמטיקה, מדעים ולוגיקה ברמה של לומדים בעלי תארים גבוהים, כדי להוכיח כמה הם טפשים וכמה המערכת חכמה. אז זהו שלא! זה פשוט מבחן בו מתבקשים הסטודנטים לזכור פרטי מידע די שוליים, שבקליק אחד ניתן להגיע אליהם.
קודם כל זה לא מוכיח שום חכמה. הרי ברור לגמרי שמכונה לומדת מידע בקצב פי מיליונים רבים של המח האנושי – תפלוט אותו, או פתרונות של בעיות אחרי שלמד מיליוני בעיות דומות, שפתרונן נעשה כבר על ידי אנוש. בעקרון – אין למכונה כיום יכולת לדעת אם הפתרון, ודאי הדרך לו, נכון או לא. גם כאשר מכונה תלמד לפתור בעיות ולתכנת ברמה גבוהה יותר של סיבוך – לא זה מה שנחוץ לתלמידים, אלא שיטות מושכלות להשתמש ביתרונות המכונה לצרכים האישיים, כשהלומד במרכז ולא נפלאות המוכנה.
- כתיבה רהוטה של תוצר הלמידה – אז מה אם התלמיד השתמש בזה?
למכונה העכשוית יכולת טובה מאד לנסח מחדש, להתאים לרמת הלומד, ואף לסוג סגנון אם תתבקש, ולנכש אי דיוקים לשוניים ועוד. הסוגיות בעניין זה, כמו איך המורה ידע שזו עבודה של התלמיד ולא העתקה עיוורת של פלט המכונה, הן הדגמה חיה לצורך הדחוף לשנות שיטות הוראה, בקרה והערכה. לאסור להשתמש בפלט מכונת AI, הוא מלחמה ללא תכלית בטחנת רוח.
לשם כך – חשוב לסגל ההוראה להתעדכן בשיח החינוכי העולמי המתנהל בנושא זה, ובמיוחד – לא לנסות לכפות שיטות הוראה ובקרה שהן לא רלוונטיות למציאות היום. ראו טיפים בעברית בעניין מאת ר. סלומון כאן, כמו גם בלוג של פ. מרינוקוביץ' ב- Surfer (באנגלית), ומעקב שוטף אחר מקורות נוספים. עם זאת יש לזכור שזה מרוץ סביב הזנב שלא נגמר, כי ברגע שהתלמיד ידע טריקים כאלה – יתגונן בהתאם. לכן שוב, החינוך לשכנוע הלומד לשם התפתחותו ועתידו המקצועי, הכולל כמובן ערכי מוסר בסיסיים הוא קריטי, גם ובמיוחד לעידן הנוכחי.
יש לטפח , במיוחד , אצל התלמידים הלומדים בסביבת בינה מלאכותית AI , את יכולת ללמוד באופן עצמאי – היכולת להסתגל, לרכוש תחושת מסוגלות ומוטיבציה. היכולת להיות לומד עצמאי בסביבת בינה מלאכותית היא יכולת נרכשת, שיש לתרגל ולפתח, מתוך מודעות. ( ד"ר שרון רחמים).
- פתרון בעיות באמצעות מכונה
ניתן ביישומי AI שונים לפתור בעיות ולתכנת – פעולות שעד לפני שנים אחדות לא ניתן היה אלא עם עט וניר או מחשב. זה אתגר לא פשוט עבור מערכת החינוך, שההתמודדות עמה איננה על ידי איסור – פעולה שלא הצליחה ולא תצלח לעולם – אלא עבודה חינוכית בהתאם להקשר קונקרטי.
כשהופיע הכתב בכיתה, קונן אפלטון על ניוון הלמידה, כשהופיע המחשבון – קוננו על אובדן כישורי החישוב של התלמידים; כשהופיע המחשב – יצרו הגבלות מלאכותיות בתכנה או איסור שימוש. כיום האתגר גדול בהרבה, שכן ניתן בעקרון לקבל פתרון בעיות בתחומים שונים ללא מאמץ כלשהו. תלמיד שיסתמך רק על המכונה הפותרת, יעמוד מהר מאד מול אתגרים שיכשל בהם, ומצד שני, יש גם לאפשר לתלמיד ללמוד כיצד לפתור בעיות ולתכנת עם המכונה – כי אלו הכלים בהם יתקל כבוגר כמעט בכל תחום.
בעקרון – כיום, ובעתיד הלא רחוק, כושר פתרון בעיות גם בתכנות יתעצם, והתלות במורה קטנה בהרבה. הקטנת התלות היא הזדמנות פדגוגית מרוממת, להעצים את כישורי העבודה/ למידה העצמית, התמקדות בפרט ולא בכולם, ולשחרר את המורה/ מנחה לאפיקי למידה חדשים, כדי למצוא את הדרך היעילה כיצד ליצור סיטואציה לימודית בה הלומד לומד ומבין את הדרך לפתרון, ומצד שני, לא לצפות שתלמיד יתאמץ אם יאפשרו לו לקבל פתרון באמצעות המכונה. לעסוק גם בזאת וגן בזאת.
- יצירת תמונות, סרטונים וכד'
כבר כיום רוב התלמידים / אחר עוסקים בכך ממילא, ללא תיווך מוסדר. בהחלט ניתן להשתמש בזאת כנספח לפעילויות לימודיות, אך לא להתמקד בכך, כי למרות שהצגת מידע ויזואלית היא מעוררת, הערך המוסף קטן יחסית לסעיפים האחרים.
- אתיקה זו לא התמודדות עם טכנולוגיה, כי אם הנחלת ערכי יסוד אנושיים
למרות שאנו ערים לפעילויות מבורכות בנושא האתיקה, לזכור שמערכת החינוך למדה מזמן לדבר גבוהה גבוהה, אך בתכלס לא נעשה מספיק לשם מימוש סיפוק סקרנות, חשיבה גבוהה, יצירתיות וכושר ניתוח והבנה. גם אם נניח לרגע שעל הסף מכונה "היודעת כל" (צופים שתהיה כזו עוד שנים מספר, אך בטוח שתהיה שונה מהתחזיות) ומבינה הרבה היבטים שעד כה נחשבו לאנושיים.
תמיד להדגיש: המכונה באה לשרת את האדם ולא ההפך, וכך גם להציג זאת לתלמידים.
אתיקה בשימוש בטכנולוגיה היא נגזרת לאתגר פדגוגי ותיק מאד, שהוא הנחלת ערכי מוסר בסיסיים המפעילים את האדם בכל אשר יפנה, גם בחברה, שבה לצערנו אתיקה מעוותת המוגבלת למגזרים מסוימים בלבד. הנה הזדמנות טובה לשפר את החברה.
כשאנו עוסקים בהנחלת ערכים אתיים, למשל, פוגענות באחר מכל סוג, והגנה באמצעות מודעות לפייקים ולפתוי זדוני באינסוף דרכים – זהו רובד שתחתיו קיים רובד בסיסי שיש לפתח אצל הלומדים, עם וללא קשר לטכנולוגיה הקיימת דווקא. ערכי יסוד כמו לראות את האחר באשר הוא כמוך, איזון בין פיטום האגו לצרכים פרטיים לבין מודעות לצרכי החברה, שבמקרים רבים מתנגשים זה בזה, הכלת דעות ואמונות של אחרים ללא שיפוט, הבנה שאינך החכם ביותר, וניתן בהחלט ללמוד מאחרים וכד'.
דווקא פיתוח תשתית מוסרית בסיסית – תוביל גם להתנהלות חיובית עם הטכנולוגיה.
מודעות אתית משמעותית היא לא איך לסור מרע, אלא איך לעשות טוב, וכמובן כיצד להגן על העצמי מפני הרע. פתוח מודעות אתית ניתן להיעשות בהקשרים קונקרטיים, כהדגמה, לא התמקדות בפיטש'ר טכנולוגי כזה או אחר. אך לא להעמיד את הטכנולוגיה כמקור הרע, מבלי להתייחס לערכי יסוד אנושיים עמוקים יותר, שנקבעים על ידי מערכת החינוך בכלל ובפרט סגל ההוראה/ הנחיה.
במילים אחרות – האתיקה סביב שימוש בטכנולוגיה הנו אמצעי להעמיק ולדרוש עיסוק בערכי אנוש בסיסיים, שכולנו מצפים שימצאו בחברה מתוקנת יותר מהקיימת כיום.
ולסיכום
- לצאת מנקודת הנחה שאין באמת בינה בבינה המלאכותית, והיא איננה תחליף לאינטליגנציה, אלא כלי עזר בתנאי שנעשה בהם שימוש מושכל. נשאיר את נבואות הזעם / הפריחה הטכנולוגית לעתידניים. זה לא רלוונטי לחינוך כיום. לקשקש מה יהיה, כל אחד יכול. לחנך, להעניק ללומד הזדמנויות התפתחות אישי וכישורים רלוונטיים למציאות בהווה ובעתיד הנראה לעין – זהו אתגר, שלא רבים ממשים אותו, ורבים מדי, גם בקרב אנשי החינוך מתחמקים ממנו.
- התייחסות טכנית בלבד, לאיך להשתמש וליצור בכלים אלו, ולראות בהם כאורים ותומים של האנושות – מסיח מהאתגר החינוכי, ומחטיא את המטרה שלשמו הוא קיים.
- האתגר החינוכי הוא התאמות, התמקדות הלמידה בכישורים ופיתוח חשיבה , למידה עצמית , ויצירתיות, והתפתחות אישית על בסיס מוסרי מוצק של ערכי יסוד אנושיים, באופני ביטוי שונים על פי השקפות עולם ואמונות, גם באמצעות כלים אלו.
