הקדמת עורך האתר " ידע וסקרנות דיגיטלית" , עמי סלנט
מגובה מבטו בהרי הגליל יכול ד"ר אברום רותם להשקיף על כל מה שקרה וקורה בתחום התקשוב החינוכי בישראל ולכן כדאי להיעזר במבטו המעמיק .
ברוב צניעותו לא ציין ד"ר אברום רותם כי הוא האיש שגיבש את תפיסת הימים המקוונים בבתי הספר החל משנת 2002 , תפיסה חינוכית מוצלחת שאיפשרה לכל ביה"ס ללמוד יום בשבוע בצורה מקוונת מהבית . אבל כמו כל היוזמות המועילות והחשובות שהקדימו את זמנן גם זו נזנחה במשך השנים ע"י משרד החינוך, ומנהלי המחוזות.
למבט המעמיק של ד"ר אברום רותם יש יתרון : הוא שואב את חוכמתו וניסיונו מהתעשייה עתירת המידע והמדע שם גדל ועבד שנים רבות וגם מתחום פעילותו וליווי במקביל בבתי הספר עם המורים והפיקוח . מבט כפול כזה הוא די נדיר בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ !!
בסוף המאמר הנוכחי הבאנו גם הפנייה וקישור למאמר קודם של ד"ר אברום רותם על "העשור האבוד ומה הלאה?" )
מאת : ד"ר אברום רותם
לומד חרוץ ביקש מידע על הביטוי "שמן נחשים" (snake oil) כעבודה כלשהיא שהמורה ביקשה. לשם כך השתמש ב- Poe ["בוט AI עוזר למטרות כלליות עם חוזקות במשימות הקשורות לתכנות ובשפות שאינן אנגלית. מופעל על ידי gpt-3.5-turbo." , ואנא חסכו ממני הטפות שהן מריחת 'שמן נחשים' (ראו להלן) על שיש כלים טובים יותר וכו וכו].
הכלי הפיק טקסט תוך פחות מדקה, בו נקבע שהביטוי "שמן נחשים" מופיע מספר פעמים במקרא, שזה פשוט לא נכון, הטעייה ושטות גמורה! גם אם צדק באבחנה הסופית: "מונח שמתייחס למרכיב או לפעולה מטעה".
[הביטוי "שמן נחשים" התבסס מאז המאה ה- 19 בתרבות הפופולרית בארה"ב, החל כהתייחסות לכל תכשיר חסר ערך הנמכרת כתרופה (במקור תרופה סינית שזויפה שמרכיביה שומן עם מרכיבים להקלת כאב שרירים ועוד), והורחב לתחומים רבים. כיום ביטוי זה משמש כשם נרדף לטיעון שגוי או אף מומצא, שמנסים למכור, תוך הטעייה לא מודעת, ולעיתים גם מודעת.]
ברור שמדובר במקרה פרטי לא מוצלח (אגב, למיטב סקרנותי – מקור הפייק המדומיין הזה הוא הסתמכות על הטקסט המקראי המתורגם של המלך ג'יימס, ולא המקורי שבעברית), אך זה מקרה קלאסי שמעיד על מה לא עושים נכון, או שוגים בכל הקשור להטמעת ה- AI בלמידה ובהוראה.
הגיע הזמן לרדת מפרדיגמת האופנות, בהן משתלמים ולומדים כלי עיבוד מידע טכנולוגיים. כלי ה- AI לסוגיהם הם כלי איתור מידע, וכיום גם קיבוץ מידע לטקסטים רהוטים. הפרדיגמות של "הטמעת מחשב"/ הטמעת "תרבות דיגיטלית" שעומדים בפני עצמם – לא הוכיחו עצמן, ההפך. זה גרם לפיגור הולך ומעמיק בין שיטות הלמידה בכתה, לבין הנהוג בקרב בני הנוער, ובמילים אחרות – פער שהולך וגדל בין התנהלות הלומד בחוץ.
אם נאמץ לרגע "חשיבה בסייאנית" (מאפשרת להחשיב ראיות חדשות, ולעדכן בכך את רמת האמינות של טיעון/ אמונה, תוך כדי הסתמכות על אמונות וידע קודם שהוא הבסיס שאפשר ל-AI החל מסוף שנות ה- 90 להפוך למה שהיא כיום), נשאל את השאלה המרכזית בסוגיה ~ האם כלי ה-AI משנים את פני החינוך, או לפחות מעצימים איכות החינוך בלמידה ומשם בהוראה?
התשובה עד כה לפחות – ממש לא, אין ראיות חותכות לכך. התשובות שניתנות לה לא מספקות את הדרישה של מיטוב איכות החינוך, אלא מדשדשות שוב בהכרת עוד כלים, הגבלת שימוש באחדים מהם וכיו'ב.
למרות השיח המתלהב, שחלקו שגוי ומשלה ושלל ההבטחות והציפיות – יש לשנות תפיסה ולהכיר בכך שכלי ה-AI לא משנים באופן עמוק סדרי עולם ולא סדרי חינוך.
ברשותכם נדלג על הנמקה של טיעון זה, שגורר התעסקות עם שטחי התמחות ועניין שלא הכרחיים להבנה כיצד להשתמש בהם לצרכי החינוך. כמו למשל חשיבה באסיינית שהיא לב האלגוריתמים במכונות המחברות בשניות טקסטים רהוטים בכל תחום עניין ועיסוק, בהסתמך על תועפות מידע האגור במרחב הקיברנטי ונגיש להן, ועל מנגנוני חיפוי על מידע חסר, באמצעות שתילה מושכלת ברצף הטקסט של משפטים חסרי משמעות עניינית, או אף שילוב מידע פגום ואף שגוי.
האירוניה של ההיסטוריה שהיא מלמדת אותנו כיצד לא לחזור על השערות וטעויות העבר, ולכן כדאי להיות קשובים לה ולא להניח לחששות על אבדן התמימות של פעם, נוסטלגיה כובלת לתפיסות שעבר זמנן. מוסכם לגמרי, ובמקרים רבים גם מוצדק, להניח שטכנולוגיות חדשות בהחלט מתחרות על תשומת הלב שלנו, כדי להקל על הזיכרון שלנו עם נגישות קלה הרבה יותר למידע מאשר ב"מידענות" של פעם, אך העקרונות של לימוד תכלול וחשיפה למידע לא השתנו והן שרירות וקיימות גם עתה. המוח שלנו יסתגל כשנלמד לחשוב, גם עם כלי ה-AI, ולא נגדם, ודאי לא בהגבלות ובאיסורים בשימוש בהם, שהם ביות מצב החינוך העגום הקיים כיום גם הלאה.
אם נבער קודם כל תפיסות מוטעות של ממש, ציפיות לא ראליות, הבטחות שאו-טו-טו המכונה הופכת לתחליף לחשיבה ויצירתיות אנושית, ונפחית את השיח על מאפיינים אלגוריתמים, כמו מודלי שפה, למידה עמוקה/ מכונה, למידה בתוך הקונטקסט ועוד, נודה, שעד כה לפחות, נמצא בעקרון שבעצם השימוש בכל מודלי שפה, לא לומדים דברים חדשים, מעבר למידע הנגיש למכונה, שיכול להיות גם מאגר מידע ממוקד בתחום קונקרטי (למשל, מאגר ייעודי לפתרונות מכונה של בעיות בגאומטריה). ההקשרים שהמכונה קושרת בין פרטי המידע, הן נטולי חשיבה ויצירתיות, ובעצם משטיחים ומעודדים בורות של ממש. כך אנו גולשים מסוגיית שימוש בכלי ה- AI לבעיות כרוניות של החינוך גם כיום.
תפיסות שגויות שהסיטו את הטוב והנכון בשימוש בכלים טכנולוגיים מדהימים ביכלתם, אך ללא מהות אנושית של ממש, ריק סינטטי מנוכר ותלוש, הן למשל, שלא צריך יותר ללמוד בפועל פרטי מידע כי הכל בפלט מכונה על פי בקשה. נזכיר רק את הסוגיה המידענית, שזה שיש מידע נחוץ אי שם ברשת, איננו מספק. יצירתיות, הפנמת מידע קיים וקישור לכישורי הלומד, חשיבה ויצירת תובנות חדשות, איננו יעיל, ובעצם לא רלוונטי באמת ללמידה כזו.
אחת התפיסות המסיחות במיוחד משיפור החינוך, הוא שהשימוש בסייבר ככלל, משנה את המוח של הלומדים לטובה ויש כאלה המקוננים על כך, כלומר לרעה. נדגים בטיעונים קלאסיים מהעשור האחרון בעניין, כשבתכלס – ברור שיש השפעה, אך הרבה פחות ממה שמכריזים עליה בקול. כמו במאמר שמצוטט ורלוונטי גם היום באינסוף מקורות מאת ניקולס קאר (Carr) האם גוגל עושה אותנו טיפשים (2008) ובספרו "מי אפסיים: מה האינטרנט עושה למוחות שלנו" (2011). כיום דבר לא השתנה באמת גם בדיון דומה על שימוש בכלי ה-AI העדכניים. הנחת המוצא: עצם פעולת המוח הולך ומשתנה אך כדי להצדיק את הרעות החולות על נוער ובוגרים כתוצאה משימוש בעולם הדיגיטלי.
צפירת הרגעה: הרשת עושה אותנו חכמים יותר רק אם אנו מגדירים אינטליגנציה לפי סטנדרטים של רשת. מהירות חשיבה למשל, אך יש עומק חשיבה שלמכונה אין נגישות אליה. הרשת מעמידה מקורות רבים מדי של מידע, כך שאין כל זרם מידע קוהורנטי, ובמקרים רבים מדי – אקראי – תלוי מה המכונה איתרה קודם.
אם נעמיק בסוגיה – אין בעצם נתונים חותכים שמראים ששימוש בכלים דיגיטליים פוגע ביכולת הלימוד. נכון, מעגלי הנאה נמצא כיום ברשת, ואין כמו שימש בכלי AI לתוצרים אישיים וייחודיים של המשתמש בעניין, והרבה פחות, אם בכלל, בקריאת ספר. רשת איננה תחליף הולם לקריאה מעמיקה ולצורות אחרות של הקשבה ועיבוד. אמנם המחשב לא עושה אותנו טפשים יותר, אך בהחלט הרבה יותר שטחיים. ברשת נמצא כלים עוצמתיים לאיתור מידע, שגורמים לצמצום אופני הבחירה שלנו, וחלוקת הקשב הופכת לתזזיתית ושטחית.
הרעיון שהרשת מחליפה את הזיכרון בעייתי. המידע בראש של כל אחד מאתנו בנוי מהקשרים. אסוציאציות ומורכבות קשרים בין פרטי מידע, והם נשלפים על פי רמזים אישיים וערבוב בין מידעים אישיים שונים. בתכלס ההקשרים שיש ברשת הם ממש לא ההקשרים שמצויים לנו בראש, ולמגינת רבים מדי מתוכנו, אין כל רמז של ממש שזה עומד להשתנות. שימוש בכלי אחזור ותכלול פרטי מידע, לא מעודדת בלשון המעטה את הלומד לפתח מיומנויות אלו במונחי "הקשר"- שהוא מרכזי בכל התיחסות למגבלות הטכנולוגיה, שהולכים ונערמים כמכשול דוקא ככל שכלי ה-AI משתכללים. זאת לעומת החופש ליצור, לקשור ולתכלל על פי נטיה ועניין אישי כפוף לדרישות המטלה הלימודית. יצירתיות איננה זיכרון! היא הקשרים בין פרטי מידע או תחומים שאין קשר מובהק שניתן לראותו. רעיונות "קופצים בראש", חלקם באופן פתאומי לאחר הבשלה בתת מודע. כל זאת נפגע קשות אם אנו לא מעודדים רכישת ידע, אלא סומכים על הרשת. מידע ברשת איננו מידע שהופך ליצירתיות– צרוף פרטי מידע, דפוסים חדשים באופן לא מודע ואנלוגיות ששום מכונה מנוכרת, שאין לה מושג מה היא עושה – לא תעשה זאת. וחסכו בבקשה את ההצהרות שאו-טו-טו תצא מכונה חדשה שתעשה זאת. כשתגיע- נדבר.
מצד שני, אם נכיר היטב את מגבלות המכונות המשתכללות ופורצות לחיינו בקצב של חודשים אחדים, ניתן בהחלט להגביה את רמת הלמידה, איכותה ומשמעותה. כלי ה- AI מקצרים תהליכים מייגעים של איתור מידע רלוונטי, ואף מנגישים זאת בטקסט רהוט או אף בתמונה. אם רק נזכור כיצד להתעמת עם טקסטים מלאכותיים שכאלה, ניתן להשקיע זמן למידה איכותי הרבה יותר מהקיים. הבעיה עם כל אלה שלא ניתן בעצם לבקר ולבדוק את הטקסטים שנפלטו מכלי AI, בהיעדר ציון של המקור ממנו נלקחו. זו בעיה, שבמקרים רבים היא לא מהותית, אך במקרים אחרים – זהו לב מכשול הלמידה המשמעותית.
נפסיק להתלהב מדי, אחרי ההייפ הראשוני בו גילינו שניתן להפיק תמונות מדהימות, אך נטולי כל רוח אנושית אוטנטית, משדרים פלקטיות, שהדבקתן למושג "אמנות" לא עושה טוב לא למכונה ולא לאמנות. נפסיק להתלהב מסוגיה כמו לשאול מכונה מה זה שמן נחשים (ר' למעלה), ונתחיל, בעצם נמשיך, בבחינה ביקורתית, בניית רשת הקשרים אישית והצלבת מקורות ומידע, מעבר למה שהמכונה הנגישה.
אז מה ניתן לעשות?
לשם כך עלינו לשנות את החינוך, ללא קשר להתמודדות עם אתגר כלי ה- AI. שינוי פרדיגמה חינוכית ברוכה, שמחלחלת לאט למערכות החינוך בעולם, היא שחינוך איננו "ציון", "הערכת התוצר" (מבחן/ עבודה) אלא הערכת ידע וכישורי הלומד. וזה האתגר שמערכת החינוך על שלוחותיה מגן ועד לבוגרים, כולל אקדמיה, מתקשה ונמנעת מלעשות. נעסוק בשינוי משמעות של הלמידה, בה להוראה תפקיד מכריע. לא ניתן להשיג משהו משמעותי מ"הכרת כלי AI" / "איך להפוך ליצרן פוסטרי AI בשלוש שעות" ועוד.
מכאן – על מערכת החינוך לשוב לשולחן התכנונים. לא התוצר הלימודי המופק, לא עוד "חדשנות" עקרה ממשמעות קונקרטית, וודאי לא הגבלת שימוש בכלי המנגיש פרטי מידע שונים, אלא שינוי הלמידה על ידי הערכה ישירה של הלומד. או.קי, בא נראה מה אתה יודע ומבין מתוך תהליך המידה והתוצר.
כך נמצא שכל ההתעסקות ב"הכרת כלים", איסור/ היתרים/ הגבלות בשימוש בגאדג'טים וביישומי מכונה נגישים, חייבת להצטמצם לשוליים בלבד, ומרבית ההתמקדות תעבור לשיטות הערכת ידע ויכוליות הלומד ופיתוחם.
איך עושים זאת? רק השקעת משאבים וחשיבה יצירתית של קברניטי מערכת החינוך בכך, ולא להתהדר בחדשנות ריקה, ובמריחת שמן נחשים מסיח ומטעה מהמטרה הראשית. רק כך תפיסה חינוכית כזו עשויה לשנות את איכות החינוך והרלוונטיות שלו ללומדים של היום, ולא ללומדים של אתמול. הרפו מעצם העיסוק בחדשנות, משיח ריק אודות אינטליגנציה מלאכותית, והחלפת האדם במכונה, ואנא, קוממו את סוכת החינוך הקורסת בעצם התיחסות ללומד ולא למכונה. זה לא בשמיים אלא בידנו.
| דוגמית לפוסטר מרהיב מכלי AI: ביקשתי מגב' חנה שצמן, חברה סופרת שמעטרת את הספרים שהיא כותבת בפוסטרים מלאכותיים כאלה, ולשם כך התמחתה בהם. זו איננה אמנות, לכל היותר אומנות של ברוכי כישרון בתחום. התמונה ריקה ממשמעות, ולכל היותר קיטש נחמד, מלאכותי ומנוכר. ומה הקשר לחינוך? עוד מיומנות של הפגת שיעמום, שיש להעביר לשוליים. |
ד"ר אברום רותם , " העשור האבוד ומה הלאה ? 2021 (קישור)
