מאת : עמי סלנט , עורך האתר ידע וסקרנות דיגיטלית
מתוך ספרו החדש והמרתק של ד"ר עוזי מלמד : חינוך הומני בעידן דיגיטלי פוסט-מודרני, הוצאת ניב 2020
"הטכנולוגיה הדיגיטלית, בכוח מניע משל עצמה, השתלטה על האנושות, במהירות ובעוצמה שאין להן תקדים בהיסטוריה של התרבות האנושית. שפע עצום של מידע מתרוצץ ברשת הדיגיטלית, זמין לכל אחד, בכל עת ובכל מקום, זורם ללא הרף , מתחדש תדיר וגורם ליחס מזלזל כלפיו, ולקריאה מרחפת. האמצעים להפצת מידע פשוטים ביותר וכל אחד יכול להפיצו, אמיתי או שקרי, לכן המידע ברשת האינטרנט בלתי מבוקר ולא תמיד אמין .
משום כך, טוען ד"ר עוזי מלמד בספרו , לא צריך לשנן ולזכור, צריך ללמד את התלמידים לדעת לנווט בים הבלתי מאורגן של המידע, להבחין בין מידע אמין למידע שקרי ולנצל אותו ביעילות.
יש חשיבות רבה לזמן לתלמיד סביבות למידה עתירות מידע ואמצעי תקשורת, שיאפשרו לו לחפש מידע, לארגנו ולבנות בעצמו את הידע שלו.
על התלמיד לפתח לעצמו אסטרטגיה נכונה שתוביל אותו לתשובות ראויות. עליו לאתר בעצמו את המידע החסר לו, למיינו , לסננו, לארגן אותו, לערוך אותו, לעבדו, לאתר מידע נוסף, לעמת אותו עם ידע קודם, להעריכו באופן ביקורתי, להסיק מסקנות ולמצוא פתרון יצירתי מבוסס ומנומק.
שרת החינוך יולי תמיר ( 2006-2009 ) התנגדה לשינון של תכנים והעדיפה לטפח כישורי חשיבה ויכולת ללמוד בסביבה עתירת מידע. תוכנית התקשוב בתקופתה של שרת החינוך יולי תמיר הסיטה את מרכז הכובד מן המורה המלמד אל התלמיד הלומד. הוקמה ועדה בראשות ד"ר עוזי מלמד ( ועדת מלמד , 2009 ) להכנת תכנית מידענות, כלומר מתווה לפיתוח תהליכי למידה בסביבה עתירת מידע. הוועדה סיימה את עבודתה והגישה את המלצותיה בינואר 2009, כשלושה חודשים לפני שיולי תמיר סיימה את תפקידה כשרת החינוך.
ושוב סיבוב פרסה – גדעון סער
"בתקופתו של שר החינוך גדעון סער תכנית המידענות וטיפוח כישורי החשיבה בסביבת מידע דיגיטלי נמחקה כלא הייתה. תפיסתו החינוכית של השר גדעון סער הדגישה את שיפור ההישגים בלמידה של ידע סדור ומוגדר היטב על פי סטנדרטים כשמעליה מערכת צפופה של מבחנים למדידה ולהערכה של הישגים אלה" ( ד"ר עוזי מלמד , עמודים 124-125 ) .
ראמ"ה , הרשת הארצית למדידה והערכה, פרשה רשת צפופה של מבחנים על מערכת החינוך במטרה להבטיח שכל המערכת תפעל על פי סטנדרטים , אשר קבעו באופן חד-משמעי מה צריך כל תלמיד ללמוד בכל עת. הסטנדרטים הללו קבעו, בדייקנות ובפירוט, איזה "חומר" צריך כל תלמיד לזכור בכל עת. בכך אולצו המורים "להעביר" לתלמידים מידע מאורגן וסדור, מוגדר היטב בתוכניות לימוד ומקובע בספרי לימוד (ראו, למשל, תוכניות "מתנ"ה" של משרד החינוך). הגמישות, המאפשרת לתלמידים לנבור בעצמם בים המידע כדי לחקור ולמצוא תשובות מבוססות לדילמות המעניינות אותם, או פתרונות לשאלות המסקרנות אותם, נדחקה אל השוליים.
ראו גם : סקירה כוללת אודות הספר החדש
על מחבר הספר :
ד"ר עוזי מלמד היה בעברו מורה, מנהל בית ספר, סמנכ"ל הממונה על הפדגוגיה והטכנולוגיה ברשת אורט, מנהל פדגוגי של תוכנית התקשוב הארצית במערכת החינוך, מנכ"ל המרכז להוראת המדעים במכון וייצמן, מנהל פדגוגי של בית הספר להכשרת מנהלים באוניברסיטת תל אביב, הוביל את צוות המידענות של משרד החינוך ואת צוות תכנון התאמת המכללות למאה ה-21. שימש כיו"ר הועד המנהל של מכון מופ"ת למחקר ולפיתוח תוכניות בהכשרת עובדי חינוך והוראה. ועוד משהו שד"ר עוזי מלמד בצניעותו לא הזכיר: תוך כדי לימודי המתמטיקה באוניברסיטה העברית הוא השלים גם לימודים באקדמיה למוסיקה, ותוך כדי עבודתו כאיש חינוך היה חבר גם בכמה הרכבי ג'אז מובילים בישראל .
הספר החדש של ד"ר עוזי מלמד מתווה תמונה כוללת ומעמיקה של חינוך הומני בעידן דיגיטלי פוסט-מודרני תוך הצגת הרפורמות החינוכיות הנדרשות כיום.
