"צריך טירוף": האם המהפכה שהתחילה במקרה בבית ספר בערבה תכבוש את ישראל?
מאת: סיון קלינגבייל, מגזין דה-מרקר, 17 לינואר 2020
אחת הכתבות המעמיקות ביותר שהתפרסמו בשנים האחרונות על למידה מתוקשבת נכתבה ע"י סיון קלינגבייל במגזין דה-מרקר לפני יומיים. .. ואם חשבתם כי המחסום העיקרי להטמעת למידה מקוונת הם המורים ובתי הספר אז טעיתם . מתברר כי השמרנות של התלמידים היא המחסום העיקרי .
כשמנהלת
בית הספר שיטים דרכא שבערבה לא הצליחה למצוא מורה ללשון, עמדו בפניה שתי אפשרויות:
לדחות בשנה את בחינת הבגרות בלשון ולקוות לטוב, או להכין תלמידים לבחינה באמצעות
למידה מרחוק
ההחלטה שלה מסמנת את
השינוי שעתיד לעבור החינוך בישראל
יום שלישי, 8:45. תלמידי כיתות י"א בתיכון שיטים דרכא שביישוב ספיר שבערבה, נמצאים בעיצומו של שיעורי לשון. תלמידי י"א 3 יושבים מול מסכי מחשב, חובשים אוזניות. המורה, מאיר עמר, נמצא בבאר שבע. התלמידים מקשיבים, חלקם כותבים הערות על דף, אחרים במחברת. שאלות נשלחות למורה בצ'אט, ומעת לעת הוא מתקרב למסך כדי לקרוא אותן. את השקט בכיתה מפרים מעת לעת התלמידים ששואלים זה את זה "הבנת מה הוא אמר?", או רעשי עטיפות הכריכים הנפתחות במהלך השיעור.
בי"א 2 התלמידים מביטים אל מסך מרכזי. המורה, רותי אוויזרת, נמצאת בירושלים, ומנסה להיות קשובה לשאלות התלמידים למרות המרחק הפיזי. בכיתה י"א 1 המורה הוא ציון אליאסי, שנמצא באופקים.
דיתה בראונשטיין, המנהלת של שיטים דרכא, לא מסתירה את העובדה שהרעיון ללמוד לשון מרחוק נולד מתוך הכרח: התיכון, שבו לומדים 280 תלמידים משבעה יישובים בערבה, לא מצא מורה ללשון. באין מורה, בראונשטיין היתה צריכה להחליט: לדחות לשכבת י"א את הבגרות בלשון לשנה האחרונה בתיכון ולקוות לטוב, או לבדוק אם אפשר להכין תלמידים לבחינת הבגרות בלשון באמצעות למידה מרחוק. בראונשטיין בחרה בציפור שהיתה לה ביד.
"ישבנו פה לפני שנה וחשבנו מה נכון יותר לעשות: להילחם כדי להשיג מורה ואולי להצליח להביא מורה בינוני, או לנסות מרחבי למידה שלא חשבנו עליהם", אומר רון דורי, מנהל תחום הפדגוגיה בדרכא. "זה התחיל ככורח, אבל הפכנו את הקושי ליתרון", מוסיפה בראונשטיין.
התלמידים דווקא מסתייגים. "עדיף מורה בכיתה", משיבים כולם. גם רועי לזר, שמגיע בסוף השיעור אחרי שהתחבר לשיעור מהמחשב שבביתו, מסכים עם הטענה אבל מסייג קלות: "אולי זה אצלי בראש, ייתכן שזה עניין של הרגל".
מאחר שמדובר בהתנסות חדשה, דורי מקבל בשוויון נפש את הביקורת מצד התלמידים. "תלמידים הם העם הכי שמרן שיש. כשאנחנו שואלים תלמידים בבתי ספר 'אם היית המנהל, מה היית רוצה לשנות בבית הספר?', אנחנו מגלים שהם לא רוצים לשנות", הוא אומר. גם את נדב טורי, מורה למתמטיקה בבית הספר המלווה את הלמידה מרחוק, התשובות של התלמידים לא מפתיעות. "תשאלי אותם מה הם חשבו בתחילת השנה", הוא מציע.
"בתחילת השנה היינו אומרים שזאת בושה – מה, אנחנו שפני ניסיונות? עכשיו אני כבר חושבת שזה יותר טוב. בתחילת השנה אפילו חשבתי שלא תהיה לי בגרות בלשון. עכשיו אני כבר רגועה יותר. היינו צריכים להתרגל", עונה בכנות יהלי אפשטיין. כששואלים אותם מה יתרונות השיטה, הם עונים כמעט פה אחד שבזכות הלמידה מרחוק הם זוכים ללמוד עם מורים מעולים. "ההרצאה טובה אבל התרגול בעייתי – המערכת לא מספיק ידידותית", אומר אורי לזראה.
טורי מתייחס לנושא בלי לנסות לצייר תמונה ורודה. "הרעיון התחיל ממצוקת מורים", הוא אומר, "באזורנו כמעט בלתי אפשרי למצוא מורים לכל המקצועות, אבל הבעיה קיימת בכל הארץ. יש מחסור במורים ואף אחד במשרד החינוך לא יאמר לך שזה עומד להשתנות. אם נרצה או לא נרצה, זה הכיוון שאליו הולכת מערכת החינוך, ולכן צריך ללמוד אותו ולהבין איך להפיק ממנו את הטוב ביותר".
הלמידה מרחוק אינה זרה לשיטים דרכא. הם עשו בה שימוש כבר בשנה שעברה כדי אפשר לתלמידים מצטיינים ללמוד מתמטיקה בפרויקט "בר אילן", פרויקט האצה לתלמידים מצטיינים במתמטיקה, המאפשר להם לגשת לבגרות חמש יחידות כבר בכיתה י'; וכדי לפתוח מגמת מחשבים לכמה תלמידים שחפצו בכך אף שלא נמצא מורה. אמנם משרד החינוך מפעיל באמצעות חברת LNET את "שיעורים פרטיים ברשת" המאפשר כל ילד בישראל בכיתות ז'-י"ב לקבל שיעורים פרטיים ללא תשלום ממורים מקצועיים, אבל כל העוסקים בדבר אומרים כי אין אח ורע לכך ששכבה שלמה ניגשת לבגרות באמצעות למידה מרחוק.
למידה מרחוק והמחסור במורים בישראל
נוכח נתוני משרד החינוך ומבקר המדינה על כך שבישראל חסרים 1,739 מורים, בהם 626 באנגלית, 383 במתמטיקה ו-239 בלשון, ניתן להעריך כי שיטים דרכא הוא סנונית ראשונה. התיכון נהפך למעבדת ניסוי של סוג הלמידה שמסומנת כלמידת העתיד – שילוב בין מורה מרחוק, למידה מקוונת ולמידה עצמאית. מונחים כמו למידה מעורבבת או למידה היברידית, שבהם עוסקים כיום מומחים לחינוך, מיושמים ונבדקים בשיטים דרכא – פשוט כי לא היתה ברירה. על הדרך, בית הספר גם בוחן מחדש את תפקידם של המורים, והתלמידים נאלצים לפתח מיומנויות חדשות.
ואכן, בית הספר ערך לא מעט התאמות כדי להקל על הלמידה מרחוק. למעשה, אופי הלמידה השתנה לחלוטין בין ספטמבר, אז החלה שנת הלימודים, לינואר. אם בהתחלה ישבו 40 תלמידים יחדיו בכיתה ולמדו כל אחד מול מחשב, בעקבות הקושי של התלמידים להתרכז ולקבל מענה לשאלות והקושי של המורה להתייחס לכל תלמיד באופן פרטני, הכיתות פוצלו לקבוצות שבכל אחת מהן 24 תלמידים – חלק מול מסך גדול וחלק מול מחשבים ניידים, תלוי בצורך שלהם.
גם המחשבה שאפשר פשוט לנהל שיעור עם מורה שנמצא רחוק נזנחה מהר למדי. איתי שטרן, מנכ"ל LNET, המתמחה בתהליכי למידה מקוונים ומפעילה את תוכנית לימודי הלשון בשיטים דרכא, מספר כי בהתאם לצרכים שנצפו לאורך הדרך נוצר מארג למידה שבו מעורב מורה מהערבה שנכנס לכיתה כדי לסייע לתלמידים במידת הצורך (גם אם אינו בקי בתחומי השיעור), מורה ללשון שמעביר שיעור לכיתה מרחוק וזמין לתגבורים מרחוק ואחד על אחד אחר הצהריים, וכן תרגולים ומרתון למידה של שלושה ימים רצופים לקראת הבחינה.
"התלמידים יכולים ללמוד מהבית ולא לקום לשעת אפס, ויכולים לחזור לשיעור מהבית שוב ושוב", הוא אומר. התלמידים מודים כי כמעט אינם מנצלים את האפשרות ללמוד מחוץ לכיתה – בין אם להישאר בבית ולהגיע מאוחר יותר ובין אם לשבת על הדשא עם המחשב הנייד ולהתחבר לשיעור. הם מעדיפים להישאר בתוך הכיתה ולהיצמד למערכת השעות אף שאין בכך הכרח.
"אף מורה ללשון לא רצה לבוא הנה"
אוויזרת, שמלמדת את כיתה י"א 2 לשון, היא מורה ותיקה, וכבר 38 שנה מלמדת בירושלים. לפני שהסכימה להצטרף למיזם וללמד מרחוק היא דרשה לראות את התלמידים פנים מול פנים, ונסעה להעביר שיעור ראשון בערבה. היא מספרת כי האתגר הגדול שאתו היא מתמודדת הוא היעדר היכולת לראות את עיני תלמידים. המצלמה בכיתה נותנת לה מבט-על על הכיתה, אבל כך אי אפשר "לראות את ההבנה בעיניים", כהגדרתה. דברים נוספים שאי אפשר לעשות הם להניח יד על כתפו של תלמיד ולומר לו שיהיה בסדר. גם העובדה שהשאלות נשלחות בצ'אט ולא נזרקות לחלל הכיתה מייצרת התמודדות. "הדיליי קשה לי", היא מודה.
היא אמנם משוכנעת שניתן להגיע להישגים בשיטה זאת, אבל זה דורש ממנה, כמורה, מאמץ ותשומת לב. "זה דורש ממני יותר מעקב, שלא ייעלמו לי. אם תלמיד לא הופיע פעמיים לשיעור אני מתקשרת אליו. אם מישהו הוציא ציון לא מספיק בבוחן, אני קובעת לו שיעור פרטי", היא מספרת.
לבראונשטיין חשוב להבהיר כי בית הספר מחויב ליצור לכל אחד מהתלמידים מעטפת שתביא להצלחה בבחינת הבגרות בלשון.
מי שחושב כי נמצא פתרון למחסור במורים המאפשר גם לחסוך בעלויות החינוך, עלול להתבדות. דורי טוען כי בעוד העלות של השיטה הישנה, כלומר, מורה המגיע לשלוש הכיתות ומלמד 16 שעות שבועיות, היא כ-160 אלף שקל בשנה – למידה מרחוק עולה כ-200 אלף שקל משום שהיא מחייבת מורה אחד שמלמד ובנוסף מורה הנכנס לכיתה לתמוך. עוד היא מחייבת זמינות של שיעורים פרטניים. זאת, בלי להביא בחשבון את ההשקעה בציוד ובמלאי המחשבים הניידים שבהם צריך בית הספר להצטייד. עם זאת, בטווח הרחוק המערכת עשויה להביא לחיסכון. "באוטופיה, התלמידים לא יצטרכו מורה בכיתה, אבל אנחנו כרגע לומדים את התהליך ובינתיים זה לא כך", הוא אומר.
