מקור וקרדיט : דודי פטימר , עיתון מעריב
שישה עובדי ועובדות הוראה ותיקים, שעברו את גיל הפנסיה ועדיין ממשיכים ללמד, מספרים מה השתנה בין כותלי בית הספר ומה סוד ההישרדות במקצוע.
“אני לא מרגישה את השנים שחלפו מאז שהתחלתי ללמד, לפני 41 שנה”: ניקי אבנרי (69), מורה לביולוגיה בבית הספר הרב תחומי עמל תעופה וחלל במעלה אדומים
איך הגעת להוראה?
“אמי הייתה מורה, אבל לא רק בגלל זה הפכתי למורה. הוראה היא פשוט משהו שהיה מוטמע אצלי. הלכתי ללמוד ביולוגיה, וזה עורר בי את החשק להמשיך בהוראה”.
מדוע בחרת להמשיך אחרי הפנסיה?
“אני נהנית ללמד וממש לא שחוקה. אני הולכת בשמחה לעבודה. לא אגיד שהכל ורוד ושכל הכיתות יושבות קשובות, אנחנו לא בסרט וגם הייתה לנו קורונה, אבל אישית אני לא מרגישה את השנים שחלפו מאז שהתחלתי ללמד, לפני 41 שנה”.
מה השתנה במקצוע ההוראה לאורך השנים?
“בעבר המורה היה אוטוריטה, בא ואמר את דברו, היה לנו לוח ירוק וגיר לבן. עם השנים לתלמידים אבדה הסבלנות, ואין שיעור כיום שלא משלבים בו מצגת או סרטון וידיאו. הקורונה רק החמירה את חוסר הסבלנות כלפי המורה”.
“ללמד שומר אותי צעירה ואני נהנית מזה מאוד": ציפה שינדורף (75), רכזת אנגלית בתיכון “אמית” בר אילן
איך הגעת להוראה?
“אני לא יכולה להגיד שזו תמיד הייתה משאת נפשי. באוניברסיטה למדתי גם הוראה וגם דמוגרפיה, אבל בשלב מסוים החלטתי שאני רוצה לנסות הוראה. זה לא משהו שייחלתי לו כל חיי. אני מלמדת ברציפות משנת 1979. כיום אני מלמדת את כיתות י”א וי”ב”.
מדוע בחרת להמשיך אחרי הפנסיה?
“אני אוהבת את זה וזה משמח אותי. אני נהנית ללמד. היה ברור לי מלכתחילה שאמשיך ללמד והייתי אסירת תודה על כך. אין מספיק מורים לאנגלית, אז שפר עליי המזל שהייתי צריכה רק להגיד ‘כן’. בית הספר שלנו הוא בית ספר טוב”.
מה השתנה במקצוע ההוראה לאורך השנים?
“המקצוע השתנה מאוד. כל הזמן יש חידושים ותוכניות לימודים חדשות. אני כל הזמן מתאימה את עצמי לשינויים הללו”.
בבית הספר מכנים אותי ‘הצעיר הנצחי’”: משה דורון (80), מורה למתמטיקה בקריית חינוך בן גוריון בנס ציונה
איך הגעת להוראה?
“במקרה. בצבא עסקתי בהדרכה בחיל התותחנים, והעבודה מצאה חן בעיניי. לא חשבתי כלל על הוראה. בזמן שלמדתי מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית, פגש אותי חבר מהצבא וסיפר לי שהוא הבטיח לאביו, מנהל בית ספר תיכון, להביא לו מורה מעולה למתמטיקה ופיזיקה. כך התחילה הקריירה שלי. העבודה הייתה מעניינת, מאתגרת מאוד והרגשתי שזה הייעוד שלי. אני עוסק בזה כבר 55 שנים. ברוב השנים לימדתי תלמידי חמש יחידות במתמטיקה. עבורי זו הייתה שליחות כי הבנתי שתלמידים הם ההון האנושי של המדינה. חלק גדול מתלמידיי הם סיפורי הצלחה בסטארטאפים ואף באקזיטים. בשנת הלימודים האחרונה לימדתי שתי כיתות בכל ימות השבוע”.
מדוע בחרת להמשיך אחרי הפנסיה?
“הערכים והמוטו המובילים אותי הם שמי שמשקיע – מצליח, ואם לא הרי הוא שוקע. מי שטורח בערב שבת – אוכל בשבת, ומי שלא – אוכל אותה. אני אוהב את התלמידים, מעודד אותם ונותן להם הרגשה שיוכלו להצליח. התלמידים אוהבים אותי, ויש לי גם קשר טוב עם ההורים. הצלחת המורה נמדדת ביכולתו ליצור כימיה טובה עם תלמידיו כך שיאהבו את המקצוע. מורה טוב הוא גם סטנדאפיסט, דיפלומט ופסיכולוג. אני מלמד לא רק מתמטיקה, אלא מראה להם גם את הקשר בין מתמטיקה לנושאים אחרים במדעים. אני משתדל ליצור סיטואציה של פתרון היוצא מחוץ לקופסה ולפעמים מראה להם שניתן לפתור תרגיל במספר דרכים. תלמידיי יודעים שהאמרה השגורה בפי היא: ‘בואו נחשוב מניין תצמח הישועה’. ההרגשה שהשארתי משהו אצל תלמידיי היא גורם נוסף לכך שנשארתי שנים כה רבות במקצוע ההוראה”.
מה השתנה במקצוע ההוראה לאורך השנים?
“הקורונה שינתה את דרך הלמידה, אולם אני מצאתי את הנישה שלי. התקנתי בביתי לוח גדול על הקיר. לימדתי בזום ועבדתי עם הלוח והטושים הצבעוניים ממש כמו בכיתה הפיזית. הוספתי להם שעות מיוזמתי, והדרך הזאת הוכיחה את עצמה. המבחנים במתמטיקה הפכו קשים יותר בשנים האחרונות מאחר שלא דורשים רק טכניקה אלא הבנת דבר מתוך דבר. לפני שנים העיקר בלימוד היה להקנות ידע וטכניקה ופחות הבנה וחשיבה. היום זהו רק הבסיס, ואנו עדים להתקדמות הרבה ולהתפתחות העצומה של המדע והטכנולוגיה, ולכן יש לפתח חשיבה אינטואיטיבית ומקורית.
לי חשוב מאוד להראות איך החומר הנלמד משתלב גם במקצועות אחרים כמו פיזיקה, סטטיסטיקה, מחשבים ועוד. להראות את הקשרים בין התחומים שנחשבו בעבר לנפרדים. חשוב לי להראות טעויות ולתקן אותן. אני מעודד תלמידים לשאול מה לא ברור להם, זה מהווה עבורי משוב חשוב”.
“ההנהלה מבקשת שאעבוד, אז אני ממשיכה”: אורה אייזנברג (75), מורה לפיזיקה בתיכון “אמית” עכו
איך הגעת להוראה?
“התחלתי ללמד פיזיקה באוקראינה בשנת 1969. בשנת 1990 עליתי לישראל, עברתי קורס עולים בטכניון, קיבלתי תעודת הוראה והתחלתי ללמד פיזיקה ומתמטיקה בבתי ספר. הציעו לי לעזוב את בית הספר וללמד רק בהשכלה הגבוהה, אבל אני מרגישה שבית ספר הוא כמו בית. אני מלמדת בתיכון ‘אמית’ בעכו משנת 1992 עד עכשיו. כיום, מלבד ללמד פיזיקה, אני משמשת גם כרכזת. בשנת 2017 קיבלתי מורה מצטיינת במחוז הצפון ובשנת 2020 נבחרתי כ’מורת המאה’ (המורה המצטיינת בחינוך הדתי). אני מלמדת כיתות ז’ עד י”ב’”.
מדוע בחרת להמשיך אחרי הפנסיה?
“אני אוהבת את צוות המורים והמנהלים, אוהבת את התלמידים. הם אוהבים אותי ואני אותם. ההנהלה מבקשת שאעבוד, אז אני ממשיכה. אני מרגישה צעירה יותר מגילי כי אני עובדת עם צעירים. הם אוהבים את המקצוע, ובכל פעם אני מקבלת את הזכות ללמד ולטפח את הדור החדש”.
מה השתנה במקצוע ההוראה לאורך השנים?
“השינוי הוא דרסטי. קודם כל, אני תומכת אך ורק בשיטות החדשות ופחות מוצאת צורך להיאחז בשיטות ישנות. למשל למידה היברידית היא משהו נפלא שקרה. כיום יש למידה חקרנית, כלומר אין שיעורי בית, אלא התלמידים עושים סדנאות לבד, בנוכחותי, ומגיעים לתוצאות לבד. זו דרך מודרנית, חדשנית וטובה”.
