ברפורמה: תכנית חדשנית ללימודי תואר ראשון ושני בהוראה בתוך 5 שנים וקיצור משך הלימודים לתואר ראשון מ- 4 ל- 3 שנים. עוד בשינויים: הכפלת שעות ההכשרה המעשית במוסדות החינוך.
שינוי מרכזי אחר הוא הגדלת מספר שעות ההתנסות המעשית של מורות וגננות — "גולת הכותרת של ההכשרה להוראה" — מתשע עד 15 במשך התואר למינימום של 18 שעות.
לאחר ארבע שנות עבודה, אישרה השבוע המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מתווה חדש להכשרת מורות וגננות במוסדות אקדמיים. התוכנית כוללת בין השאר קיצור משך הלימודים לתואר ראשון מארבע לשלוש שנים ובחינת המועמדים להוראה בהתאם ליכולות התנהגותיות ורגשיות ולא רק לפי הישגיהם הלימודיים; מתן דגש גדול יותר לעבודה מעשית; ושורה של שינויים בהכשרה לחינוך היסודי. כמו כן, עודכנה רשימת נושאי הליבה המחייבים, שכל מוסד נדרש לגבש בעצמו ולשלב בלימודים, והיא כוללת לראשונה חינוך לחיים משותפים ומניעת גזענות.
הוועדה בראשות ד”ר רבקה ודמני-שאומן ופרופ’ עפרה ענבר פעלה קרוב לשלוש שנים בשיתוף עם אגף ההכשרה האקדמית ועם מינהל עו”ה במשרד החינוך. במסגרת עבודתה היא דנה ברכיבים שונים שיש לעדכן בתוך מתווה ההכשרה הקיים, לרבות בחינה מעמיקה של מבנה תכניות הלימודים להכשרת מורים וגננות במטרה להכין את המורים והגננות לקדם שינוי עמוק במבנה, בצורה ובמטרות הלמידה במערכת החינוך.
דו”ח הוועדה המליץ על שורת רפורמות בהכשרת המורים בישראל, וביניהן, מעבר של הכשרה להוראה במסלול חמש שנתי לתואר שני ובמסגרתו קיצור משך הלימודים לתואר “בוגר בהוראה” מארבע שנים לשלוש שנים.
המתווה החדש כולל, בין היתר, את העקרונות הבאים:
- למוסדות המכשירים תהיה האחריות והאוטונומיה האקדמית לתכנון ויישום ההכשרה כך שישקפו את החזון, האידיאולוגיה, הערכים והצרכים הרלוונטיים.
- בניית תוכניות להכשרה להוראה יתאפיינו בלמידה בסביבות דינמיות, משולבות בטכנולוגיות אינטראקטיביות והכשרה המותאמת למורכבות של מקצועות העתיד ולסביבת העבודה המשתנה.
דוגמאות לחידושים הנגזרים מעקרונות הדו”ח:
מסלולי הלימוד והקבלה
- תהליך קבלה ללימודים יכלול: בחינה של היכולות החברתיות, ההתנהגותיות והרגשיות של המועמדים, ולא רק של ההישגים הלימודיים.
- סטודנטים באוניברסיטאות שמעוניינים ללמוד לתעודת הוראה במסגרת לימודיהם יוכלו לעשות זאת כבר מהשנה השנייה ללימודים, ולא מהשנה השלישית כפי שמתאפשר כיום. לצד זה, יוכלו האוניברסיטאות להציע חוג גם בחינוך היסודי.
הכשרת מורים בחינוך היסודי
- יינתן דגש רב יותר על כלים ומיומנויות הנחוצים למורים לעתיד בבואם להתמודד עם לימוד, חינוך ופיתוח של ילדים בכיתות א’-ו’ (“המיומנויות הרכות”) לצד הקניית ידע תיאורטי ומעשי של הוראת מקצוע.
- מורים למתמטיקה במסלול היסודי ילמדו מתמטיקה כמחצית משעות התואר וזאת בנוסף ללימודי חינוך מתמטי.
- מורים במקצועות האחרים במסלול היסודי ילמדו במסגרת דו ־ חוגית, כאשר חוג חובה הינו חוג חדש לחינוך יסודי והחוג השני יהיה לבחירת הסטודנט.
התנסות מעשית
- מספר שעות ההתנסות המעשית של הכשרת המורים והגננות יורחב באופן משמעותי.
- בתי ספר יקבלו מטעם משרד החינוך תו איכות של עמיתי אקדמיה להכשרת מורים (בדומה לבית חולים אוניברסיטאי
תכני הלימוד
- יתווספו יחידות לימוד בנושאים כדוגמת “למידה חברתית רגשית (Social Emotional Learning – SEL)”, חינוך לחיים משותפים בחברה רב תרבותית, מניעת גזענות והתמודדות עם סוגיות של מגדר, מיניות וקונפליקטים במסגרת הכיתה.
- הכשרה להוראה בכל מסלול גיל תשלב הכשרה להוראת ילדים עם צרכים מיוחדים, לנוכח השילוב ההולך וגובר של ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות הרגילות.
יישום החידושים יושלם בתוך שלוש שנים, ואלו יבואו במקום החלטות קודמות שהתקבלו במל”ג בנושא הכשרה להוראה. המעבר להכשרה להוראה במסלול חמש שנתי לתואר שני ייעשה באופן מדורג.
מקור 2 , יעל וייס , אתר לימודים, ישראל
רקע
עיקרי דברים מתוך המאמר של ד"ר גיל גרטל
צוואר הבקבוק במסלולי ההכשרה
הבעיה נוצרה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, לנוכח האקדמיזציה של הכשרת המורים. יד אחת של משרד החינוך דרשה כי כל המורים יתמקצעו וימתחו בתחום ההוראה המרכזי שלהם, אולם יד שניה לא התאימה לכך את תוכנית הלימודים במכללות להכשרת מורים. יד שלישית שתחבר בין המערכות, לא נמצאה.
בשנת 2016 התריעה על כך ועדה פנימית של הפיקוח על הוראת עברית בחינוך הקדם יסודי והיסודי, בראשות פרופ' עלית אולשטיין, יו"ר ועדת המקצוע. בדו"ח הוועדה נכתב, בין השאר, שבבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי עברי רק 14% ממורי העברית הוכשרו להוראת עברית, בחינוך הממלכתי דתי רק 6%, ובחינוך החרדי רק 8%.
הוועדה אכן קראה לרפורמה בתוכנית ההכשרה של המורים, כך שתתאים לדרישות ההתמחות המקצועית של המשרד. בעניין זה נכתב: "הסטודנטים מסיימים את לימודיהם במסלול ביה"ס היסודי ובמסלול הגיל הרך ללא הכשרה מספקת בתחום ההוראה המרכזי שאותו הם ילמדו בבית הספר ובגן (כלומר, עברית; ג"ג), תחום שהוא תשתית ללמידה בכל תחום דעת וחיוני לכל תחומי החיים של הפרט והחברה"
השאלות הפתוחות
יש , אמנם , אזכור בדו"ח הוועדה לחשיבות של "יזמות וחדשנות" טכנולוגיים של סביבות למידה, אך בעקבות תקופת הלמידה מרחוק, שנמשכה כשנה, מתברר עתה כי יש צורך לשידוד מערכות רציני ומעמיק גם בתחומי ההוראה המקוונת . מרבית המורים הקיימים לא בהכרח הצליחו לעורר עניין אצל התלמידים באמצעות הכלים הדיגיטליים כי הפדגוגיה המקוונת לא היתה נהירה להם. הפדגוגיה הקיימת בהכשרת מורים אינה בהכרח אותה פדגוגיה המניעה את הלמידה המקוונת והלמידה מרחוק ( ראו עבודת הדוקטורט של ד"ר סיגל בן-עמרם) .
שאלה פתוחה נוספת שלא קיבלה מענה במתווה החדש היא בעיית ההכשרה מחדש של המורים לאנגלית בבתי הספר בישראל . נדרשת גישה הרבה יותר רדיקלית להכשרת המורים החדשים לאנגלית כי מרבית המורים לאנגלית שהוכשרו עד כה היו ברמה נמוכה (ראו קישור).
שאלה שלישית : האם תורחב תכנית "אקדמיה כיתה" במסגרת המתווה החדש?
תוכנית אקדמיה -כיתה"
בארבע השנים האחרונות פועלת בישראל התוכנית "אקדמיה כיתה", המבוססת על עקרונות ה-PDS ומדגישה את אינטנסיביות ההתנסות. תוכנית זו מפתחת תהליכי שותפות רחבים בין בתי הספר והמכללות ומציגה את הסטודנט כמורה שני בכיתה, כאשר הוא עובד עם המורה המכשיר בהוראה בצמד Co-teaching
כאלף סטודנטים להוראה (שנה ג') מתחברים במהלך שנת הלימודים למורים ותיקים בכמאה בתי ספר להוראה משותפת, חווייתית ומאתגרת בכיתה. במסגרת כך, מדי שבוע ולמשך שלושה ימים בשבוע, הסטודנטים להוראה מגיעים לכיתות הלימוד בגני הילדים ובבתי הספר (12 – 16 שעות שבועיות) .הסטודנטים להוראה רוכשים מניסיונם של הוותיקים ומעשירים את הלמידה בחשיבה אקדמית, רעננה ועדכנית.
"מורה שני בכיתה" כולל מורה ותיק (מורה מנוסה ומוביל) וסטודנט המשתלב בהדרגה בפעילויות של צפייה בכיתה, סיוע, הוראה פרטנית והוראה משותפת לצד המורה הוותיק. בנוסף הסטודנט ייקח חלק גם בפעילויות אחרות בבית הספר, עבודה לצד מורים מתחומי דעת אחרים, הכנה של טקסים, טיולים ועוד.
מחקרים שנערכו בנושא הצלחת התוכנית "אקדמיה כיתה" מצאו שבוגריה היו בעלי מסוגלות עצמית גבוהה ומוכנות לתפקיד ההוראה, וכן בעלי סיכויים טובים יותר להשתלב בהוראה. מורים וסטודנטים שהשתתפו בתוכנית הביעו שביעות רצון וסברו כי היא בעלת תרומה לכל המעורבים.
במבט לאחור : הרפורמות הקודמות בהכשרת מורים בישראל ?
בישראל פועלות כיום כמה עשרות מכללות להכשרת עובדי הוראה – בתחום הממלכתי, הדתי והחרדי, לצד מסלולי הכשרת מורים באוניברסיטאות, וכמובן מסלולי הסבת אקדמאים להוראה, המאפשרים לבעלי תואר אקדמי לרכוש מקצוע נוסף. כיום לומדים במוסדות להכשרת מורים כ־29,244 לתואר ראשון ועוד 7,152 לתואר שני.
בראשית הוגדרה שאלת המורים כ”שאלה גורלית”. בתש”ח היו בישראל כ־5,000 עובדי הוראה שהוכשרו בבתי מדרש למורים בארץ או בחו"ל. לאחר קום המדינה נוצר מחסור גדול במורים, ומשרד החינוך נאלץ למלא את החסר על ידי קליטת מורים שהוכשרו במהירות באמצעות קורסים מקוצרים. נכון שדוד בן־גוריון ביקש להזמין לכל טקס ממלכתי מורים וסופרים, אבל כמעט תמיד הושמעו טענות כלפי המורים והכשרתם.
ועדות קמו בזו אחר זו בהתאם: בראשית שנות ה־60 מונתה ועדת דושקין, ועדה ציבורית שהתבקשה לבדוק את המסגרות ואת השיטות הנהוגות בהכשרת מורים, והמליצה על פעולות שראוי לבצען כדי להעלות את רמת ההכשרה. אחריה, בסוף אותו עשור, הגיעה ועדת רימלט שקבעה כי המורים המלמדים בחטיבות הביניים חייבים להיות בעלי תואר אקדמי ראשון. ב־1979 המליצה ועדת עציוני לבסס את מקצוע ההוראה על מקצועיות, אקדמיזציה ועצמאות פדגוגית של המורה.
באמצע שנות ה־90 הועמקה האקדמיזציה של עובדי ההוראה, והיא הועברה לתוכנית הכשרה אקדמית ארבע־שנתית מחייבת ברצף לתואר ראשון ולתעודת הוראה. כל מסלולי ההכשרה והמוסדות להכשרת מורים הועברו למעמד של מכללות אקדמיות לחינוך.
בשנת 2000 מונתה ועדת בן פרץ (“הוועדה לבדיקת הכשרת המורים בישראל”) שהמליצה, בין השאר, להעניק תעודות הוראה במוסד אקדמי פעיל ולהעניק רישיון לעיסוק בהוראה ממשרד החינוך לבעל תואר אקדמי ותעודת הוראה מהמכללות האקדמיות והאוניברסיטאות, שעבר שנת התמחות.
