תקציר מתוך הכתבה של שירה קדרי-עובדיה בעיתון " הארץ"
ראיונות עם תלמידים על הלמידה מרחוק
לדברי התלמידים, הקשיים הטכניים נפתרו בהדרגה בחלוף הזמן, אך הקושי הגדול שנותר הוא העומס הלימודי והישיבה הממושכת מול מסך המחשב. בתי הספר משתדלים לסייע בכך. "המון ילדים התלוננו, אז שינו את המערכת", סיפרה מיכל הר-זהב. במסגרת שינויים אלה, בכל יום נוספה שעת לימודים פרטנית, שהכניסה אליה היא בגדר רשות בלבד. שעה זאת מיועדת לתגבור החומר הלימודי: מי שרוצה נכנס, ומי שלא – יכול ליהנות משעה חופשית באמצע היום. לדברי הר-זהב, היוזמה עוזרת – אך אינה מספיקה. "אני מתחברת לשיעור הפרטני במתמטיקה, יחד עם עוד חברה, ואז קל יותר להבין", היא סיפרה. אולם, לדבריה, בשאר השיעורים קשה לשמור על ריכוז לאורך שעות ארוכות: "כשלומדים מהמחשב יש הסחות דעת. אני בטלפון תוך כדי, לפעמים בטלוויזיה".
מדי יום לומדים מקצוע אחד בלבד,
אחותה הקטנה של מיכל, יערה, לומדת בכיתה ו' בבית הספר היסודי "גאולים" בירושלים.
בבית הספר שלה החליטו לבנות מערכת שעות מסוג אחר: מדי יום לומדים מקצוע אחד בלבד, במטרה להקל על התלמידים והמורים ולהפוך את הלמידה מרחוק לפשוטה יותר. כמו אחותה, בתחילת הסגר היא נשמעה אופטימית למדי: "זה דווקא נחמד", אמרה אז. אך בניגוד למיכל, יערה הצליחה לשמור על חיוביות – גם כעבור כמעט חודשיים. ייתכן שניתן לייחס את ההבדל לגישה יוצאת הדופן של בית הספר. "המורה יודעת שקשה להתרכז בזום, אז היא תמיד משלבת לאורך היום גם משחקים ומשימות שעושים לבד", תיארה יערה, "אני אוהבת את זה, ככה הרבה יותר קל לשמור על ריכוז".
ללמוד מרחוק בחברותא
מאז שהוקלו תנאי הסגר, מצליחה יערה לפגוש יותר חברים פנים אל פנים. כך, היא לומדת יחד עם שתי חברות טובות מהכיתה, בכל פעם בבית אחר. נוסף על כך, בית הספר חילק את התלמידים לקבוצות של חמישה, וביקש מהן להיפגש פעם בשבוע כדי ללמוד יחד. "זה הולך טוב", היא סיפרה. ועדיין, לדבריה, לא הכל מושלם: "התקופה הזאת מבודדת אותנו מבפנים", היא פירטה, "אין בתכלס לאן לצאת. הייתי אמורה להירשם השנה למקהלה של בית הספר ולחוגים אחרים, אבל הכל נדחה או בוטל".
