״למי יש סיכום?״  שיתוף במשאבי למידה ברשתות חברתיות 

499

מקור וקרדיט : אדית בוטון וקריסטה אסטרחן  . ״למי יש סיכום?״ שיתוף במשאבי למידה ברשתות חברתיות " , בתוך : עורך/כים: ברוך שוורץ, חננאל רוזנברג וקריסטה אסטרחן, חומות החינוך נפלו ברשת? מורים, תלמידים ורשתות חברתיות, מכון מופ"ת , 2017 .

סיכום עיקרי דברים מתוך מחקרן של ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן:

בפרק זה בוחנות החוקרות לעומק את תופעת השיתוף במשאבי למידה ברשתות החברתיות בקרב בני נוער, את היקף התופעה, את מאפייניה ואת הסיבות לבחירת התלמידים לשתף במידע.

העברת הודעות ומעטפת אדמיניסטרטיבית

מן התוצאות המוצגות בטבלה ‏1 עולה כי על פי דיווחי המשתתפים קבוצות הלמידה בפייסבוק שימשו להם בראש ובראשונה כלי להפצת הודעות במהירות וביעילות. תלמידים מסייעים זה לזה לזכור במה היו שיעורי בית, ללמוד למבחנים ולהגיע מוכנים לטיולים, לפעילויות בית ספריות ולימי זיכרון.

מיכאל, תלמיד כיתה י' סיפר בריאיון שמוריו משתמשים באתר פייסבוק יותר מאשר באתר בית הספר הייעודי, שהוקם לצורך תקשורת עם התלמידים:

"זה לפי דעתי יכול להחליף, לא יכול להחליף, אבל זה יכול להתלוות לאתר בית ספר. במקום להיכנס לאתר בית ספר ולמערכת שעות שבועית ו"חרטות" כאלה, פשוט לכתוב בדף בפייסבוק. הילדים נכנסים לזה יותר.
ואז הילדים לא יכולים להגיד ״לא ראיתי״.

מיכאל התייחס בדבריו לכמה מהיתרונות שבשימוש אדמיניסטרטיבי בפייסבוק או בווטסאפ. המורים יכולים למשל לראות אם הפוסט נקרא על ידי חברי הקבוצה או לא (בפייסבוק על ידי ההתראה ״‏by ‏seen ״ ובווטסאפ על ידי סימוני ה״וי״ .

התלמידים מצדם מעדיפים לרכז את המידע באתר אחד נגיש ונוח,במקום להיכנס גם לאתר בית הספר. גם ארז הסביר כיצד הרשתות החברתיות סייעו לו להתארגן טוב יותר:

"זה החליף את כל שיטת הדפים המעצבנת. את יודעת? זה כל כך הרבה פרטים קטנים, ואתה ממילא כל הזמן בפייסבוק. אתה כל הזמן שם, אז למה לא כבר? זה בקטנה, נגיד ביום העצמאות, ביום הזיכרון, המורה
כותבת לנו, ״חולצה לבנה, אל תשכחו״ או ״איך היה הטקס?״

ארז תיאר איך חיסלו הרשתות החברתיות את ״שיטת הדפים המעצבנת״. תיאורו ממחיש כיצד פלטפורמה זו מאפשרת לרכז את המידע עבור התלמידים באופן יעיל יותר, כיוון שהם נמצאים במילא ברשת החברתית ויכולים לראות בה את המידע..

השיטות האנלוגיות של העולם הישן הוחלפו בכלי מתאים יותר לעידן הדיגיטלי

תצלומים של הלוח או של דפים שחולקו בכיתה  והעוברו לקבוצת הפייסבוק של הכיתה 

מטבלה ‏1 במחקר של ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן  עולה כי אחד המשאבים הלימודיים השכיחים ביותר הוא שיתוף בתצלומים של הלוח או של דפים שחולקו בכיתה. תצלומים אלו עוזרים לתלמידים שלא היו בשיעור או שלא הספיקו להעתיק מהלוח או שאיבדו את הדפים שחולקו. במקרה זה השיתוף אינו מצריך מאמץ רב מצד המשתף, והמידע נעשה זמין לכול.

דניאל תיאר איך זה עובד:

"פתאום מישהו הולך, מצלם את הלוח מבחנים, שם את זה בפייסבוק כדי שלא נצטרך לעשות את זה בעצמנו, אז פשוט מסתכלים ורואים. ושואלים דניאל תיאר למעשה את תופעת ״מוח הכוורת״, שבה אדם אחד מברר את המידע עבור כולם. הרשת מאפשרת לתלמידים לא לזכור דבר, וקבוצות הלמידה  בפייסבוק מהוות מעין ארכיון שבו מאופסן המידע החשוב לקבוצה, וכל חבריה יכולים לראות אותו בכל רגע נתון.

סיכומי שיעור וסיכומים של חומר הקריאה  

מה באשר לשיתוף מידע המצריך מאמץ מצד המשתף? המרואיינים דיווחו כי תלמידים רבים נוהגים לשתף את חבריהם בסיכומי השיעור שהכינו או בסיכומים של חומר הקריאה שנידון בכיתה.

עם זאת מן הטבלה במחקר של ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן עולה כי רק מעט יותר מרבע מהמשתתפים בסקר דיווחו כי לעתים קרובות עד קרובות מאוד הם משתפים את חבריהם בסיכומי שיעור או בסיכומים של חומר הקריאה. זאת כפי הנראה, היות ושיתוף מסוג זה מצריך ביטחון ואמונה ביכולות, ולא כל התלמידים מרגישים שהם יכולים להשתתף בפעילות מסוג זה.

 עומר תיאר זאת כך
ילדות שכותבות בלפטופ מעלות את המחברות שלהם באופן קבוע. ילד שהיה אתי בכיתה, הוא היה מעלה סיכומים קבוע, לפני מבחנים בהיסטוריה. פשוט תמיד מעלה סיכומים, והיה לו סיכומים מעולים, שאפילו לפעמים המורים היו מבקשים ממנו לשלוח להם את זה בפייסבוק כדי שהם יוכלו לעשות בזה שימוש. [אנשים מעלים] לינקים. אז זה גם תמונות, זה גם סיכומים, זה גם מחברות, קבצים.

לדבריו של עומר השיתוף הוא נורמה חברתית שבה כל אחד תורם את חלקו לטובת הכלל. אך יש מצבים שבהם רק תלמיד אחד נדרש תמיד לשתף. במקרים מסוג זה עלולות להיווצר אצל המשתף תחושות של ניצול או של חוסר הוגנות.

הנה קטע מן הריאיון עם יערה:
יערה: אני יכולה להביא לך לדוגמה בתאטרון, שזה אני זאתי שעוזרת לכולם, וזה כי אני היחידה שמגיעה לשיעורים. אז אחרי כל שיעור אנימעתיקה מהלוח, ואז אני מצלמת, ואז אני מעלה לפייסבוק.
מראיינת : ואנשים משתמשים?
יערה: כן, אפילו לא אומרים תודה. שונאת שעושים את זה. אמרתי למורה שלי, די! נמאס לי. שיבואו לשיעור! למה אני צריכה…הם לא באים לשיעור, ואז אני עוד עוזרת להם לא לבוא לשיעור? לא!
מראיינת: למה החלטת לעשות את זה באמת? מה האינטרס שלך לעשות את זה?
יערה: ביקשו ממני פעם אחת, ואז פשוט נהיה קטע כזה.

יערה מקפידה להמשיך לסייע לחבריה לקבוצה, אבל ניכר בדבריה שהיא אינה עושה זאת בלב שלם. נראה כי מופעל עליה לחץ חברתי לא מבוטל להמשיך להעלות מידע וחומרים, ולאפשר בכך לבני כיתתה שלא להגיע לשיעורים.

העתקות: שיתוף חברים בשיעורי בית, במטלות להגשה ובתשובות למבחנים 

למרות התחושה הרווחת כי הרשת משמשת בני נוער בעיקר כדי להעתיק, ממצאי הסקר מראים כי העתקות של ממש, על פי הדיווח העצמי של בני הנוער לפחות, הן המשאב הלימודי הכי פחות נפוץ בקבוצות, ואחד משני המשאבים שהכי פחות משתמשים בהם. ובכל זאת יותר מרבע מהנבדקים (%‏28) דיווחו כי תלמידים מעתיקים לעתים קרובות או קרובות מאוד בקבוצות הלימוד שלהם. גם בראיונות העומק העלו המשתתפים מגוון רחב של שימושים לא אתיים שנעשים יום-יום ברשתות החברתיות.

כך תיאר זאת מיכאל:
"כשיש שיעורי בית [למשל] בספרות…אז כולם כותבים יום לפני זה: ״אני חייב להעתיק, תעלו״. ואז כולם מעלים, וכולם מעתיקים.הרבה יותר קל לרמות במבחן. זה הכי קל שיש. מחביאים את הפלאפון
ושולחים סמס בקבוצה. [זה קורה] במבחנים קלים…ספרות, תנ״ך. בתנ״ך…חפרנו בקבוצה באמצע המבחן. זה היה הכי מצחיק. באמצע מבחן תנ״ך אנחנו מבינים שהמורה לא מסתכל עלינו, הבן אדם כנראה
היה משועמם. מישהו כתב בווטאספ, ״יאללה תוציאו טלפונים״. אז כולם ככה מתחת לשולחן. דופקים מבט למורה, ואז ישר – בום! גל שאלות.
מישהו אחד כתב, ״תתחילו לענות על השאלות מהתחלה בקצרה״, ואז כתבו נקודות, כל הילדים שכן עוזרים, ולא הילדים המעצבנים. כל הכיתה עברה. בלי זה כל הכיתה הייתה [נכשלת].

מיכאל תיאר סיטואציה של העתקה, הלכה למעשה, מתחת לאפו של המורה המשועמם. התנהלות התלמידים הייתה מרשימה, הם התארגנו ותפעלו את מערך הרמייה היטב, אך אי-אפשר להתעלם מן העובדה שהם לקחו חלק בפעילות לא מקובלת ולא ראויה.

יערה שיתפה:
יש בפייסבוק קבוצה של השכבה. אז לפני איזה בוק ריפורט שהיה צריך להגיש, מישהי שאלה אם למישהו יש את הבוק ריפורט, ואז התחילה שיחה על בוק ריפורטים בכללי. [אנשים כתבו:] ״אם מישהו רוצה, יש לי
גם בוק ריפורטים של ההקבצה שלנו״

יערה מתארת בדבריה שיתוף של חברים בעבודות מוכנות שתלמידים מעלים במלואן לרשת. חשוב לציין שיערה נתנה את הדוגמה הזאת בתגובה לשאלות על שיתוף במשאבי למידה לגיטימיים. מבחינתה זהו תהליך לימודי-שיתופי לכל דבר. מתוך כך עולה הפער בין תפיסות התלמידים ותפיסות המורים באשר למהות הלמידה ולמקום שעובר בו הגבול בין העתקה ובין שיתוף

עזרה הדדית בין עמיתים – האומנם התרחשויות של למידה שיתופית

כפי שצוין ההתרגשות הרבה שמעוררת הלמידה ברשתות חברתיות בקרב אנשי חינוך נובעת בין היתר מן האפשרות לרתום את השיח ואת האינטראקציה לתהליך הלימוד. מחקרים רבים מצביעים על יתרונותיה הרבים של למידת עמיתים המאופיינת בחשיבה שיתופית ובשיח לימודי עשיר.

נשאלת השאלה מה המצב כיום בשטח: האם בלי התערבות מכוונת של מורים קבוצות הלמידה  בפייסבוק ובווטאסאפ מאפשרות למידת עומק? האם שיח בין עמיתים שווים יכול למלא את תפקיד המתווך שבדרך כלל ממלא המורה?

על פניו נראה שהתשובה לשאלה זו חיובית: מן הנתונים המוצגים בטבלה ‏1  במחקרן של  של ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן עולה כי שלושה מתוך כל ארבעה משתתפים במחקר דיווחו כי הם נותנים הסברים ועוזרים לחברים להבין טוב יותר את המטלות ואת החומר הלימודי. גם בראיונות שב הנושא ועלה כפרקטיקה לימודית שכיחה.

כך תיאר אלון את הדינמיקה של למידה קבוצתית ברשתות החברתיות בפייסבוק:

הקבוצה של אזרחות זו קבוצה רק של התלמידים, אין מורה בקבוצה הזו, זה לא קבוצה של כתיבת סטטוסים.

מישהו רושם סטטוס שאלה, נגיד:

״חבר'ה מה החלק הבא בעבודה? לא הצלחתי להבין״; או ״מה אני צריךלעשות״ או משהו כזה, [ואז זה] פשוט שיחה של שעה וחצי כמו שיחת
ועידה. הוא, אני, הראש צוות שלנו, נירית ונוגה בתגובות.

תמיד אתה מבין את זה יותר טוב אחרי שיש לך עוד שיחה. ובעיקר כשהיא מתבצעת בכתב. אתה יכול לעיין בזה ולחזור על זה ולחזור על זה.
אנשים שאתה יודע שהם הבינו את העבודה פיקס, הם אלה שמסבירים לך את זה. זה פשוט הרבה יותר נוח ככה.

גם כאן אלון מתאר חוויה לימודית מיטבית לכאורה. הוא מסביר כיצד הוא וחבריו לקבוצה (חמישה במקרה זה) מפענחים יחד את המשימות שהם מקבלים,  ומסבירים זה לזה את החלקים הברורים פחות. עוד הוא מתאר כיצד מינו לעצמם ראש צוות וקבעו לוח זמנים לעבודה. כותבות החוקרות ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן : לצערנו לא הצלחנו לקבל את תמלילי הקבוצה ולבחון את טיב השיח. אך אם אכן התרחשויות מסוג זה מתחוללות באופן תדיר, הרי שיש כאן מימוש של כל האלמנטים החשובים ללמידה שיתופית באמצעות שיח.

סוף דבר

שיתוף במידע ברשתות חברתיות וברשת האינטרנט בכלל שינה את האופן שבו אנו קונים, מקבלים מידע, נהנים מתוכני בידור ומתקשרים עם חברינו. במחקר זה מניחות  החוקרות ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן בעקבות הממצאים שהוצגו לעיל, שהשיתוף במידע שינה גם את  האופן שבו אנו לומדים.

מן המחקר עולה כי הלומדים עוסקים בפעולות שיתופיות שונות: שיתוף בחומרי עזר ובהודעות, שיתוף המצריך השקעה אישית מועטה אך מקל על הקבוצה כולה (כגון מסרים אדמיניסטרטיביים, צילומי לוח ודפי עבודה);שיתוף במשאבי למידה אשר ניכרת בהם השקעה אישית רבה יחסית והכנתם דורשת גם מיומנויות (כגון סיכומי שיעור, פתרונות של שיעורי בית וסיכומים של חומרי קריאה);שיתוף בעצות, בתשובות ומתן עזרה באמצעות שיח בין התלמידים בזירת הרשת החברתית עצמה.

השיתוף הנפוץ ביותר הוא השיתוף במידע אדמיניסטרטיבי.

נראה כי מרבית התלמידים עושים שימוש ענייני, יעיל ומהיר ברשתות החברתיות כדי לתת מענה לצורכיהם במסגרת הבית ספרית. לא מעט קשיים ואתגרים עולים מן הפרקטיקה הזאת לצד האפשרויות הרבות הגלומות בה. אולי עוד מוקדם להצביע על ההשפעות ארוכות הטווח של מעטפת אדמיניסטרטיבית דיגיטלית זו, אך לא מן הנמנע שתסייע למרבית התלמידים לשפר את הישגיהם ולעמוד במטלות. ייתכן גם שתייצר תלות בקרב התלמידים במקום לפתח יכולות ארגון וניהול עצמאיות או שתהווה מטרד ותפריע ללמידה בשל ריבוי ההתראות וההסחות.
לדעת החוקרות ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן השימוש המעניין ביותר, שיכול להביא למימוש הפוטנציאל הלימודי הגלום ברשתות חברתיות, הוא גיוס ספונטני של חברים לשם עזרה בביצוע מטלות לימודיות. כאמור, קיים כאן פוטנציאל ללמידת עומק, שכן מחקרים אמפיריים על למידה באמצעות שיח מראים כי כאשר לומדים מנהלים דיון מנומק ואף ביקורתי זה עם זה, עיבוד המידע וההבנה המושגית של אותו תחום לימוד משתפרים.

המשיבים בסקר האינטרנטי במחקר של ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן  דירגו את ״למידת עמיתים״ כאחת הפרקטיקות הפופלריות ללמידה בקבוצות רשת.עם זאת מראיונות העומק ומסקירת השיח בקבוצות עצמן עלה פער בין מה שאנחנו  ( ד"ר אדית בוטון וד"ר קריסטה אסטרחן  ) הגדרנו ״שיח לימודי״ ובין הגדרתם של תלמידי התיכון.

יתכן שמשתתפי הסקר הגדירו גם סיוע אדמיניסטרטיבי (כגון מענה על השאלה ״מה היו שיעורי הבית היום?״) כ״'למידת עמיתים״ או כ״שיח לימודי״, מפני שמבחינתם הייתה בו אינטראקציה של שיח שסייעה להם להבין מה המשימה.

גם אם קיים בין לומדים שיח לימודי עשיר המאפשר למידת עומק, לא ברור עד כמה הוא נפוץ בקבוצות למידה אלו ובאילו תנאים הוא מתקיים. מכלל הנתונים שנאספו עולה כי הקבוצות  של התלמידים בפייסבוק משמשות בעיקר להעברת מידע אדמיניסטרטיבי ומציאת פתרונות קלים למשימות לימודיות.

לבסוף, קשה להתעלם מן העובדה כי תלמידים משתמשים בפלטפורמת הרשתות החברתיות גם כדי לשתף בסיכומי שיעור, בסיכומים של חומרי קריאה ובפתרונות של שיעורי הבית.

נשאלת השאלה היכן עובר הגבול בין שיתוף שבדרך כלל נחשב לגיטימי (למשל, שיתוף בנקודות החשובות שעלו בשיעור שחבר נאלץ להפסיד), לבין שיתוף מסוג רצוי פחות (שיתוף בנקודות החשובות בחומר הקריאה במקום שכל תלמיד יקרא ויעבד את החומר בעצמו); ובין אלה לבין שיתוף שכלל אינו אתי (שימוש בפתרונות של שיעורי בית שהועלו לרשת).

האם תלמידים ומורים יציבו את הגבול באותו מקום בדיוק? אנו משערות שלא, אך אין בידינו כרגע תשובות לשאלות הללו.

מלבד העניין האתי, הרי לכם עוד נקודה למחשבה: לנוכח הדוגמה שהוצגה בראשית פרק זה, נשאלת השאלה אם בעידן של שפע וזמינות של עזרי למידה  התלמידים עסוקים בעיקר באיסוף החומר לקראת המבחן (כלומר דואגים לקבל מכמה שיותר חברים את כל הלינקים ואת כל הסיכומים) ופחות בקריאה ובהבנה של החומר עצמו (משימה ההופכת קשה יותר ככל שהמידע רב יותר).

ניכר כי לצד האפשרויות הרבות שחוקרי חינוך, מורים ותלמידים מזהים בפלטפורמה החדשה של הרשתות החברתיות, נותרו שאלות רבות פתוחות, ואתגרים רבים עודם עומדים בפני אנשי המקצוע המבקשים להשמיש את הרשתות החברתיות לצורכי למידת עומק בין עמיתים.

מקור וקרדיט :

אדית בוטון וקריסטה אסטרחן  . ״למי יש סיכום?״ שיתוף במשאבי למידה ברשתות חברתיות " , בתוך : עורך/כים: ברוך שוורץ, חננאל רוזנברג וקריסטה אסטרחן, חומות החינוך נפלו ברשת? מורים, תלמידים ורשתות חברתיות, מכון מופ"ת , 2017 .
 

 

 

 

 

· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *