הערת עורך האתר :
יובל ווליס הוא אחד האנשים המעמיקים בישראל : איש מחשבים בעבר ובהווה; היסטוריון חובב ולאחרונה גם מידען – בעיקר בתחום התיאוריה של המידע. אוטודידקט עם הרבה רעיונות.
"הייתי רוצה להרחיב כאן על אחד מהמיכשולים המשמעותיים בדרכו של התלמיד (בכל גיל) בהתמודדות עם חומר לימודי והטמעתו.
התיסכול הוא תוצאה של קושי בתפיסת החומר הנלמד, משולב באי-אמון ביכולת האישית. הוא תמיד על כן מורכב משני חלקים, שמחייבים שני פתרונות.
זו תחושה חזקה (ועל כן מיידית יותר מכל דבר רציונלי) שאומרת לתלמיד שיש לו סיכוי מועט להתגבר על הקושי, ואין זה משנה כמה זמן הוא ישקיע – התוצאה תהיה לשווא; יש על כן רצון לצמצם את התיסכול על ידי ויתור מיידי. התלמיד לרוב יוותר מיד, לעיתים אחרי נסיון בודד.
לעיתים מדובר בוויתור על לימוד נושא בשלב מוקדם של החיים, שיכתיב קריירה שהיתה יכולה להיות שונה מאוד אלמלא הויתור, כי הויתור ינציח דרך קלה ובריחה ממאמץ, שתמנע התמודדות עם אתגרים בעתיד.
אבל הויתור למעשה נגרם *תמיד* מסיבה אחת ויחידה – ידיעה מועטה של התלמיד: את החומר שבו הוא מתקשה, וכן את ה*יכולות* שלו (הם שני החלקים שהזכרתי לעיל).
היכולות הללו אינן ממומשות (כתוצאה מאי-אמון שהוזכר) מסיבות שונות כמו דיסלקציה מסוגים שונים (חלקן לא קשורות כלל לכתיבה או קריאה, אלא לזיכרון או ספציפית למספרים), קליטה איטית, העדפה לשיטת לימוד מסויימת (ויזואלית למשל) וגם מצב נפשי שנגרם כתוצאה מאורח חיים (משפחה, בית, לחצים, תזונה ועוד).
כך שאילו רק התלמיד היה יודע יותר על החומר הנלמד – דרך הדרכה על הרקע ההיסטורי של הנושא (למשל בלימודי שפה, אני מוצא סיוע רב בהרחבה על ההיסטוריה של המלים – האטימולוגיה, שמסייעת זכור אותן טוב יותר ולגלות את המשותף בינהן) או הסבר כללי שמראה את ההתחלה, האמצע והסוף של החומר הנלמד, היה לו מושג טוב יותר וגם פחות חששות מפני הבאות: כי כישלון בשלב מוקדם רק מגביר חשש מקושי בהמשך.
זה גם ימנע מקרים של אובדן אמון בשיטת הלימוד; למשל אחרי שהוא למד על פעלים והטייתם ונתקל פתאום ברשימה ארוכה של פעלים ייחודיים… זה למשל דבר שיטיל עומס פתאומי על תלמיד עם מגבלות זכירה. אבל היכרות *מוקדמת* עם הקושי, תסייע להיות מוכן לקראתו כאשר יגיע.
הזכרתי את החלק השני – הבנת התלמיד את היכולות שלו. גם כאן חשוב להקנות לו ידיעה מוקדמת, שתמנע הפתעות מערערות-ביטחון. זה יעשה למשל ע"י לימוד טכניקות של זכירה ולימוד יעיל (למשל הקלדה במקום כתב-יד; 'מפות מוח' ועוד דרכים ויזואליות). הן יסייעו לו להשיג את הביטחון החסר, ולצמצם את אי-האמון החריף שעשוי להגביל בחיים
על כן, במקרים של תלמידים מתקשים, יש הכרח *עליון* להשקיע זמן בשיפור טכניקות הלימוד שלהם, ובשינוי שיטת הלימוד למשהו שיפחית ככל הניתן 'הפתעות' בהמשך, על ידי הצגה מוקדמת של הנושא כולו, או דברים דומות (דוגמא טובה לכך ניתן למצוא בספר המצויין 'איקסטאזה' שמציג באופן כזה את המתמטיקה, ובכך יכול לצמצם חששות באופן יוצא מן הכלל).
מאמץ בתחום הזה בגיל צעיר, יהיה משמעותי ביותר עבורם לגילאים שאחרי התיכון…
אין ערוך להדגמה שניתן להעביר לתלמיד, כיצד התגברות על על קושי, מביאה לרווח – שהוא האמון היכולת. הייתי אומר שזו המיומנות החשובה ביותר שניתן להקנות (לצד הסקרנות)…
כי מרגע שהתלמיד השיג את האמון הזה וימשיך לבנות אותו, דרכו תהיה סלולה הלאה בכל תחום."
הערות ותוספות עורך האתר ( עמי סלנט):
כל מה שצריך ילד כדי להצליח הוא מבוגר משמעותי אחד שיאמין בו וביכולותיו.
"התלמידים צריכים לדעת שהמורה שלהם מגלה עניין אמיתי בהם ודואג להם ולהצלחתם. כאשר התלמידים מרגישים מוערכים, זה יוצר סביבת למידה בטוחה ומניע אותם לעבוד קשה יותר, מאחר והם רוצים לקבל שבחים ומשוב חיובי ממישהו שהם מרגישים שמכיר אותם ומעריך אותם כפרטים."
