הטכנולוגיה החינוכית לא הצליחה, עד כה , למזג היטב בין המרחב הווירטואלי ובין המרחב הבית ספרי

10056

מבין המאמרים שהתפרסמו בעשור האחרון בנושאי חינוך מתוקשב והוראה מתוקשבת בולט בעומקו וברפלקטיביות שלו המאמר של אבי ורשבסקי המתפרסם באסופת המאמרים שערך פרופסור יורם הרפז בהוצאת מכון מופ"ת, 2016 .

לאור חשיבותו של המאמר למערכת החינוך בכלל ולאנשי החינוך המתוקשב בפרט סיכמנו את עיקרי הדברים :


אבי ורשבסקי  , " עדיין אליס: על ההבנה במרחב הבית ספרי ובמרחב הווירטואלי " , בתוך  יורם הרפז (עורך) . להבין הבנה , ללמד להבין , הוצאת מכון מופ"ת , עמודים 176-180

המרחב הווירטואלי מציע תנאי הבנה שונים מאלה של המרחב הבית ספרי. במובנים רבים הוא מעין תמונת מראה הפוכה למציאות הבית ספרית , כל מה שמציב מכשול להבנה במרחב הבית ספרי מהווה יתרון במרחב הווירטואלי.

הקשר . המרחב הווירטואלי הוא רשת מסועפת ועשירה של מידע . המידע במרחב זה אינו מאורגן כספרייה עם טורים , שורות ומדפים , אלא כרשת גמישה המחברת כל מושג למגוון עצום של מושגים אחרים , ויצירת הקשר עשיר , מגוון ודינאמי. כל מושג מקושר למושגים אחרים באמצעות היפר-קישורים, והגולשים יוצרים עוד ועוד חוליות ברשת המסתעפת על פני ציר הזמן. אין ברשת מחיצות בין תחומי הדעת , ויש גשרים וחלונות המזמינים דילוג בין הנושאים.

אינטגרציה . ההתנהלות שלנו ברשת כוללת מרכיב דומיננטי של חיפוש . נקודת המוצא הראשונה היא לרוב מנוע החיפוש , והפרקטיקה הבסיסית ביותר היא ניסוח שאילתא לחיפוש. פרקטיקה ראשונית  זו לעצמה  היא שינוי דרמטי במעורבות הלומד ביצירת ידע. לצד התנועה הבסיסית של החיפוש נמצאת תנועה נוספת , בסיסית לא פחות , של ברירת המידע . ההתנהלות ברשת היא התנהלות של ברירה: תוצאות החיפוש לא בהכרח אחידות- ברמה , בסוגה , בתוכן , ולפיכך יש לברור.

שתי תנועות אלה : שאלה וברירה – הן נקודת מוצא מצוינת לאינטגרציה של מידע. הגולש נתון ,אפוא, בעמדה פעילה ביחס לידע, עמדה שהיא תנאי חיוני לאינטגרציה לשם הבנה.

מוטיבציה . המרחב הווירטואלי מציע הזדמנויות אין-סופיות בתחום המבע האישי, הוא צורת תקשורת המערבלת מחדש את קלפי " הצגת האני" . אנחנו יכולים להציג את עצמנו בשם בדוי בפורום , לבנות לעצמנו דמות מזוהה ברשת החברתית , לכתוב תגובה בוטה או להוביל צוות במשחק קבוצתי מרובי משתתפים . קשת רחבה זו של זירות דרמטיות ודרכי מבע נותנת קול גם למי שקולו אינו נשמע בעולם ה"ממשי" . קול אישי . סביבה דינמית ועמדה פעילה מעוררים הניעה להבנה .

חזותיות . השפה השלטת במרחב היא חזותית- אייקונים , אינפוגרפיקה וגרפים, המציגים מידע רב בסקירה אחת , וכן וידאו שהופך לעט ולדף של העידן שלנו.

קישוריות . הקישור, הלינק , הוא המסגרת ההסברית החזקה ביותר. הוא מנתב אותנו ממושג למושג ומעולם תוכן לעולם תוכן.

אין בדברים אלה שירת הלל למרחב הווירטואלי כמרחב הבנה שאמור להחליף את המרחב הבית ספרי.

כמרחב הבנה , המרחב הווירטואלי אמנם מתגבר על מכשולים מרכזיים העומדים לפני המרחב הבית ספרי , אך הוא לוקה בחסרונות טיפוסיים, שגם הם תמונת מראה הפוכה למראה הפוכה למרחב הבית ספרי.

קשה לראות במרחב הווירטואלי מרחב היכול להחליף את המרחב הבית ספרי משני טעמים : המרחב הווירטואלי אינו מרחב מנוהל,  הוא אינו מרחב ביקורתי.

מנוהל.  ההבנות שבית הספר מנסה לקדם בנויות זו על גבי זו, והן הבנות שהלומד מתקשה להגיע אליהן בכוחות עצמו. בית הספר הוא מרחב מנוהל. לעומתו , הרשת היא מרחב "פראי". המשתמשים גולשים להבנות נגישות ללא מאמץ מיוחד.

ביקורתי . במובן בית ספרי המרחב הווירטואלי אינו ביקורתי . התחביר שלו אינו מותיר די מקום לשיח ביקורתי , החזותיות והשיווקיות שלו נטולות טיעון ומכוונות לטעת בנו באופן ישיר ובלתי ביקורתי תמונה, רושם , עמדה. קל יותר לנהל ויכוח מבוסס טיעונים בשיחה פנים אל פנים. יתר על כן , בית הספר הוא מרחב הטרוגני ופלורליסטי , המזמן תלמידים ומורים מקהילות מגוונות. המרחב הווירטואלי בעידן הרשתות החברתיות , בניגוד לדימוי שלו , מזמן את הדומים ומייצר "חדר תהודה" לעמדות המקובלות עלינו מראש. קהילות השיח ברשת אינן סובלניות לדעות אחרות .

אנו ניצבים לפני שני מרחבי הבנה שונים זה מזה . האחד מציע הבנה מנוהלת וביקורתית הנתקלת בחסמים של הקשר , אינטגרציה ומוטיבציה, ואילו האחר מציע מרחב משוחרר , עתיר הקשר , פעילות והניעה, אך חסר הבנות שיטתיות עמוקות ומורכבות. ניסיונות לבנות מרחב שלישי הנהנה משני העולמות הם מטרתו המרכזית של התחום המכונה טכנולוגיה חינוכית.

בהכללה גסה אפשר לומר שברוב ניסיונותיה לא הצליחה הטכנולוגיה החינוכית למזג היטב בין שני העולמות , בין שני מרחבי ההבנה , אלא יצרה עולם של מכונות למידה- מרחב מנוהל בדומה למרחב הבית ספרי, ולעתים אף בעייתי ממנו בכל הנוגע למתן תנאים להבנה. הזיווג שבין המרחב הווירטואלי לבין המרחב הבית ספרי , כמו בין חמור לסוס , הוליד פרד עקר ועקשן שברוב המקרים הרחיק את התלמידים מהבנות אותנטיות אפילו יותר מהמרחב הבית ספרי.

הכישלון להציב מרחב הנהנה משני המרחבים נובע מניסיונה של הטכנולוגיה החינוכית להשליט את המרחב הבית ספרי על המרחב הווירטואלי. מרחב ווירטואלי מבוית הוא מרחב מסורס המאבד את כל חיוניותו.

מנקודת מבטה של הוראה ולמידה לשם הבנה עלינו לפעול בכיוון ההפוך- ליצור "אי" מנוהל וביקורתי בתוך המרחב הווירטואלי האותנטי, ולא להכפיף מרחב זה למערכת הבית ספרית. קשה לנו לדמיין מציאות כזאת, כי עדיין לא הגענו לנקודת מפנה שבה כל ההתנהלות שלנו , גם האינטלקטואלית וגם הקהילתית , תתחולל ברשת. אולם בהנחה שאנחנו מתקרבים לנקודה זו , עלינו להיערך לקראתה.

הצעד הראשון לקראת מיזוג פורה של שני המרחבים הוא בהכרה בשוני העמוק ביניהם, ביסודות המתחרים שבהם ובקונפליקט המובנה שלהם. רק הכרה מפוכחת ביתרונות ובחסרונות של המרחבים הללו ביצירת תנאים להבנה יכולה להוביל לתנועה נכונה בין המרחבים.

מקור וקרדיט :

אבי ורשבסקי  , " עדיין אליס: על ההבנה במרחב הבית ספרי ובמרחב הווירטואלי " , בתוך  יורם הרפז ( עורך) . להבין הבנה , ללמד להבין , הוצאת מכון מופ"ת , עמודים 176-180

 

· ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *