מאת : ד"ר אברום רותם
הקדמת עורך האתר " ידע וסקרנות דיגיטלית" , עמי סלנט
מגובה מבטו בהרי הגליל יכול ד"ר אברום רותם להשקיף על כל מה שקרה וקורה בתחום התקשוב החינוכי בישראל ולכן כדאי להיעזר במבטו המעמיק .
ברוב צניעותו לא ציין ד"ר אברום רותם כי הוא האיש שגיבש את תפיסת הימים המקוונים בבתי הספר החל משנת 2002 , תפיסה חינוכית מוצלחת שאיפשרה לכל ביה"ס ללמוד יום בשבוע בצורה מקוונת מהבית . אבל כמו כל היוזמות המועילות והחשובות שהקדימו את זמנן גם זו נזנחה במשך השנים ע"י משרד החינוך, ומנהלי המחוזות.
למבט המעמיק של ד"ר אברום רותם יש יתרון : הוא שואב את חוכמתו וניסיונו מהתעשייה עתירת המידע והמדע שם גדל ועבד שנים רבות וגם מתחום פעילותו במקביל בבתי הספר עם המורים והפיקוח . מבט כפול כזה הוא די נדיר בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ !!
אודות ד"ר אברום רותם :
באקדמיה עסק בהנדסת חשמל (B.Sc), פיזיקה וכימיה (Ph.D ) , ואחריה בתעשיה בטחונית, וביזמות הי-טק. העניין באתיקה ומוסר אנושי הביא אותו לשדה החינוך בתחומי למידה וחשיבה תוך שילוב טכנולוגיות עדכניות לשם שינוי פני החינוך. בשלהי המאה ה-20 הקים בפועל רשת חברתית-חינוכית דיגיטלית, ותרם רבות למודעות חשיבות בשימוש במדיה חברתית בחינוך עד היום. בד בבד יעץ, הירצה וכתב עם שותפים ספר עיון ("לקראת בית ספר מקוון") ומאמרים רבים בתחום שילוב מערכות טכנולוגיות בהוראה-למידה כמסד לשינוי חינוכי עדכני בעידן הדיגיטלי.
למידה והוראה איננה טכנולוגיה, גם לא בעידן ה- AI
מטרת המאמר להצביע על שורשי פרדיגמה שנכשלת שוב ושוב בהתמודדות עם אתגרי שילוב הטכנולוגיה העדכנית בלמידה ובהוראה, ולהראות באמצעות מיון האתגרים לשינוי הפרדיגמה ולהעלאת מערכת החינוך על דרך המלך של העשור השלישי במאה הנוכחית, באמצעות התמקדות באתגרים שניתן כבר כיום לממשם, ולא התפרסות על כל חוליי החברה בכלל ומערכת החינוך בפרט והתפלספות ריקה של השפעת טכנולוגיות עתידיות. נראה כאן ששינוי תפיסתי על רקע טכנולוגיות חדשות, נבלם על ידי עילות כמו דאגה לשלום הלומדים וכישוריהם, אך בעצם מדובר בשמרנות שעבר זמנה. מצד שני התבוססות בדיונים תאורטיים שלא בשלים למימוש ממילא, אך מסיחים מדיון אמיתי של מה ניתן ואפשר ליישם.
לנוחות הקריאה קיבצנו רשימת מקורות רלוונטיים ששימשו בין השאר את כתיבת המאמר.
תקציר האתגר
ניתן בהחלט להבין, אך בהחלט לא להצדיק, את הפרדיגמה השלטת במדיניות של שב ואל תעשה בפועל, הגורסת שלומד ומורה המשלבים באופן מושכל ותכליתי כלים טכנולוגיים שונים, הצצים ומתחדשים בקצב שקשה להבנה ובהטמעה, איננה בראש סולם העדיפויות של יוזמה ועשייה.
אכן התמודדות עם שינויים במערכת ותיקה שראתה כבר הכל, איננו אתגר פשוט וממש לא מובן מאליו.
שינוי באורח החיים הוא קשה לכולנו – מאפיין נפוץ בקרב מרבית האזרחים באשר הם בכל תחום עיסוק ופעולה. ארף אחד לא אוהב שמזיזים את הגבינה שלו. כדאי להתרומם מעל המתרחש כיום ולראות את התמונה הגדולה בכל הקשור לשורשי הפרדיגמה המעכבת. התנגדות לשינוי היא לגיטימציה לשב ואל תעשה, למרות שהגורמים לכך עמוקים יותר, ובאה לידי ביטוי במערכת החינוך מציבור גדול של אנשי חינוך בדרגים שונים, פסיכולוגים וחוקרי מוח, שמרנים בני שמרנים, שדבקים בעמדתם ללא כל הצדקה עניינית, וסבורים שהעולם מתפרק לנגד עיניהם על רקע שלל הטכנולוגיה העדכנית המונגשת גם לקהל הלומדים והמלמדים. כפועל יוצא, יחד עם תפיסה אנרכיסטית במודע או שלא במודע, לא מוכנים, גם אם לא יודו בכך, לשינוי כלשהו. לכל היותר מסכימים לשחזור ודבקות בעבר, עם עדכונים קטנים, וכל זאת בשם דבקות בערכים החינוכיים שהיו. חבורה זו יצאו ויוצאים עד היום בשצף קצף נגד השימוש במחשבים, וודאי מכשירים ויישומים אישיים, תוך העלאת נימוקים שאין להם מקום בחברה שרוצה להתקדם ולהתפתח, והיוו חסם משמעותי שהביא את מערכת החינוך למצבה העגום כיום. מצד שני, קיימת נטיה מסיחה באמצעות דיון ב-"חדשנות" שחלקה אינה בשלה עדיין ליישום בבתי הספר. מדובר במוטיבציה להיות "חדשניים" המותירה מאחור את השדה מבולבל, מתבוסס בערב רב של תפיסות הנגועות בחלק גדול מהן בציפיות שלא ניתנות ליישום בכל הקשור בשימוש בטכנולוגיה בחינוך. ובעיקר- מסיחות משימוש באופנים שניתן ליישמן בפועל בעבודה מקצועית ונחושה.
מערכת החינוך נותרת על הרציף בעוד הרכבת חולפת
חלק גדול מדי מטובי המוחות המקצועיים אודות שילוב כלים עדכניים בלמידה ובהוראה, עוסקים בתפל ולא בעיקר, וחוזרים על אותה פרדיגמה, אותה מגמה מהותית שבעצם מונעת שוב, ומכשילה שוב, את השימוש בכלים טכנולוגיים בלמידה והוראה. והתוצאה שמערכת החינוך נותרת מאחור. נמצא אותה עומדת על הרציף בעוד הרכבת חולפת, בעודה עוסקת בתאוריות, השערות, ציפיות לב ונבואות סרק, ובעיקר – אזלת יד מקצועית וניהולית בהובלה, כולל התפלספות ריקה בשימוש בטכנולוגיות לא בשלות, ובעניינים פרוצדורליים מעיקים. אמנם כיתות בתי הספר שינו את פיזור השולחנות או אף הוציאו אותם בשם שיטות חינוך החורגות מהלמידה הפרונטלית מקדמת דנה, והשימוש בתקשורת דיגיטלית בין תלמידים, מורים ובינם לבין עצמם תופס כבר מקום במידה מסוימת. אך בתכלס – עוד היום אנו עדים לדיונים אם לאפשר בכלל לשלב בלמידה-הוראה כלים עדכניים כאלה או אחרים, ובעצם – התחמקות שיטתית מהתמודדות עם אתגרים חינוכיים חדשים שהפכה לשיטה. זאת בכסות ערכים שונים ומשונים, דבקות בפסבדו-אחריות שלא ניתנת לאכיפה ממילא, על שמירה על שלום הלומדים ושלל תרוצים מעין אלה. כך מתחמקת מערכת החינוך מהתמודדות של ממש ולקיחת אחריות של ממש. כל המהלכים בחינוך לאורך השנים, בעצם כבר דורות, נעשים תחת כותרת של פיילוטים לא מחייבים, פילנתרופיה פרטית ארעית שנעלמת לאחר מספר שנים מועט, הפרטת שירותים חיוניים לאתגר זה לידיים פרטיות, ייעוץ משפטי נוקדני ובבירוקרטיה ששוכחת לשם מה היא קיימת ואת מה היא אמורה לשרת, שקושרת ידיים שרוצות כבר לפעול, מקלות בגלגלים, איסורים שונים ואף משונים, התנערות, ובעיקר – אי הכרה בעובדה הפשוטה שככה אי אפשר להמשיך לקיים חברה ללא מערכת חינוך רלוונטית ללומדים. חלק גדול מדיון בנושאים אלה, לוקה קודם כל באי מעשיות – כיצד ואיך ניתן לשלב זאת בעשיה חינוכית בשדה החינוך. למעשה אינו מבחין בין מה שניתן לעשות במציאות הקיימת, לבין מציאות אוטופית מן העבר שלעולם לא הייתה קיימת, או אוטופיה חינוכית עתידית שלא תתממש. לשם כך נפרק בהמשך כאן את מערכת האתגרים החיוניים לשינוי ולרלוונטיות מערכת החינוך למקבץ אתגרים שלא ניתן או קשה מאד ליישמם, לצד אתגרים ברי יישום כבר עתה. נראה שבאמצעותם ניתן בהחלט, גם במציאות החברתית- כלכלית הקיימת, לשנות באופן מהותי את החינוך, שמשלב בהתנהלותו כלים דיגיטליים לרווחת הלומד, המורה וההנהגה החינוכית, ולחלץ אותה מתהיות לגיטימיות, אך מיותרות ומכשילות, על נחיצותה.
שמרנות מעיקה ומפוררת לאורך הדורות
האדם הוא ביסודו יצור שמרני, שנשאר במקומו עד שישתכנע בצורך להזיז גבינה, כי ללא זאת הוא עלול לחדול מלהתקיים כגורם רלוונטי. מנגד ישנם יזמים חסרי מנוח, שחלקם לוקים בהימור אופטימי, שמתעלמים ומשלים עצמם שהכל יצליח למרות הסיכויים הקטנים והסיכונים. אך יש להודות שחבורה כזו הם אלה המובילים את האנושות הלאה, הם החריגים, שמהם יגיע השינוי המיוחל. כדאי להקשיב להם. אך ליד כל "המעז מנצח" קבורים רבים שהעזו אך נכשלו, וחלקם, בתחום החינוך לפחות, בגלל מחסומים בירוקרטיים בלתי קבילים. בגדול די ברור שההרפתקנות משתלמת פחות מההתמדה, כי ישנם גם כשלונות צפויים לצד הפריצה קדימה, ולכן לגיטימי להבין את ההנהגה החינוכית שמעדיפה שקט תעשיתי, הרבה פחות ליזום ולשנות, וכשנלחצים כבר לפינה – להטיל את האחריות על אחרים, כך שבכל כישלון יצאו נקיים, וישרדו לנצח. אך הגיע העת להנהגה יוזמת ועושה, ולא מתחמקת בסבך של ביצה בירוקרטית וייעוץ משפטי. ייתכן ונחדש לרבים מכם בניתוח היסטורי קצר, שהחשש וההימנעות משילוב טכנולוגיה עתיק יומין. לא, זה אינו מאפיין שלילי של הנהגת מערכת החינוך דהיום, אלא מלווה את החברה ששמה לה למטרה לחנך את הדור הצעיר. כלומר, זה נטוע עמוק בד.נ.א המערכתי חינוכי עוד מקדמת דנה, ויש וניתן לשנותו, אם נבין את שורשיו, ומה כן ניתן לשנות וליישם כבר במערכת האילוצים הקיימת במציאות החינוכית- חברתית –כלכלית של היום. ראשית, לכל החוששים שהטכנולוגיה "משנה את המוח", כדאי שלא תרגישו אשמים מדי, זו תפיסה התנהגותית מצויה של מנהיגות שמסתיגת מכל חדשנות מלפני עידנים, וכמובן גם כיום. אם נשווה את התפיסות של היום של המציאות לעומת עבר קרוב של 2-3 דורות לאחור, נבחין שאכן ישנו שינוי תפיסתי והתנהגותי בלתי נמנע, כמו השינויים שחוו אבות אבותינו מדורות קודמים להם. האם זה טוב? נכון? – אין לכך תשובות חותכות, כי הרי זו מציאות שממילא לא ניתן לשנות, ממש כפי שאנו כיום לא מסוגלים לתאר התנהלות ללא חשמל, תחבורה עדכנית, תקשורת מידית ואישית בכל מקום וזמן ברחבי הפלנטה, וודאי שימוש אישי במידע במרחב המקוון.
בעשורים האחרונים נמצא ציבור של דואגים שהמעגלים הקוגניטיביים של המוח "חווטו מחדש" לשלילה כמובן, באמצעות אינטראקציות הכוללות חיפוש כמו עם גוגל, יישומים בסמארטפונים ובמדיה חברתית. לשיטתם המוח המחווט מחדש מאציל כעת משימות שטופלו בעבר על ידי הזיכרון המובנה בו, והוצאו למיקור חוץ בהתקנים חיצוניים. מחשבות מתרוצצות מרעיון לרעיון, ידיים נסחפות מבלי משים לעבר המסכים והמקשים, וקשה להתמקד במשימה מהתחלה עד הסוף ולהביאה לידי גמר מוצלח. כך נמצא דיונים והצעות פרקטיות להימלט מהטכנולוגיה, אפילו ביצירת תבהלה, ולעתים קרובות מדי – עצות כיצד לחזור לפסבדו-ערכים, דרך למידה וחשיבה טובה, כביכול "טבעית" שהיתה לנו פעם, שאבדה כתוצאה מהטכנולוגיה ההרסנית לשיטתם. נמצא דיונים עקרים שלא מובילים לשום מקום, כי אין חלופה אמיתית לשינוי בפועל, ומה שנמצא כיום דיבורים ללא משמעות כמו – "האם גוגל עושה אותנו טיפשים", ו/או "הסמרטפונים הרסו דור" ועוד, במקום לחשוב כיצד ליישם ולהתמודד באופן מושכל בשילוב טכנולוגיות קיימות ומתפתחות בכתה, תוך היכרות אינטימית בחסרונות ובכשלים שעלולים לצוץ תוך כדי שימוש בהן.
אפלטון (מאה 4 לפנה"ס) היה רוצה שנאמין שהתחושה הכפולה הזו של חרדה ונוסטלגיה, היא עתיקה כמו האוריינות עצמה, בעיה בלתי נמנעת הטבועה בטכנולוגיית הכתיבה והקריאה ממדיום מתווך. לדוגמא, בדיאלוג פידרוס, הוא מספר כיצד ממציא הכתיבה הקדום, תות' – Thoth (אל מצרי שאחראי בין תחומי אחריותו על המספרים/ החישובים והכתיבה), מציג את המצאתו בפני תאמוס מלך האלים המצרי "המצאה זו, המלך, תחכים את המצרים ותשפר את זכרונותיהם, כי זה [הכתב] הוא מקור זיכרון וחוכמה". אך מלך האלים לא משתכנע וחוזה את ההיפך: "המצאה זו תייצר שכחה במוחם של אלה שלומדים להשתמש בה, כי הם לא יתרגלו את הזיכרון שלהם. האמון שלהם בכתיבה, המופק על ידי דמויות חיצוניות שאינן חלק מעצמם, ימנע את השימוש בזיכרון שלהם בתוכם. זו המצאת סם לא של זיכרון, אלא של תזכורת, ואתה מציע לתלמידיך מראית עין של חוכמה, לא חוכמה אמיתית, כי הם יקראו דברים רבים ללא הוראה ולכן נראה שהם יודעים הרבה דברים, כאשר הם לרוב בורים וקשה להסתדר איתם, כיון שהם אינם. חכם, אבל רק נראה חכם". גם הפילוסוף הרומי הקדום סנקה הצעיר (מאה 1 לספירה) היה מודאג מטכנולוגיות חדשות שפוגעות ביכולתו להתמקד. הוא התלונן שרבוי הספרים (בטכנולוגיות של זמנו שאינם דפוס) הוא הסחת דעת. דאגה זו הופיעה שוב ושוב במהלך השנים: הפילוסוף הסיני ג'ו שי (מאה 12) ראה את עצמו חי בעידן חדש של הסחת דעת הודות לטכנולוגיית הדפוס (בסין. באירופה הדפוס בא לידי ביטוי משמעותי רק באמצע המאה ה-15), וכך הוא מקונן: "הסיבה שאנשים היום קוראים ברישול, היא בגלל שיש הרבה מאוד טקסטים מודפסים".
הסחת התודעה הייתה הבעיה השורשית וגם הפנטזיה כאילו אפשר לחמוק ממנה פעם אחת ולתמיד היא עתיקה ביותר: ג'ון קסיאן (מאה 4), שמחשבותיו על חשיבה השפיעו במשך מאות שנים, הכיר את הבעיה הזו היטב. הוא התלונן שהמוח נראה מונע על ידי פלישות אקראיות "הוא מסתובב כאילו היה שיכור: היה חושב על משהו אחר בזמן שהוא מתפלל ושר. הוא משתרבב לתוך תוכניותיו העתידיות או חרטות העבר באמצע קריאתו. הוא אפילו לא יכל להישאר ממוקד שעת מנוחה או בידור – שלא לדבר על הרעיונות הקשים שדרשו ריכוז רציני." באיטליה של המאה ה-14 המלומד והמשורר פרנצ'סקו פטרארקה העלה טענות חזקות עוד יותר לגבי ההשפעות של שימוש נרחב בספרים (כזכור עדיין לא בדפוס שנפוץ מאה שנה מאוחר יותר), וכך כתב: "זה לא להזין את המוח בספרות, אלא להרוג ולקבור אותו עם כובד הדברים או בעצם לייסר אותו בטירוף מכל כך הרבה עניינים. המוח הזה כבר לא יכול לטעום כלום, אלא בוהה בערגה בכל דבר, כמו טנטלוס הצמא הבוהה במים הלא נגישים (בנם של זאוס והנימפה פלוטו שהוטל עליו עונש לעמוד במים אך ללא יכולת לשתות ובכך לגווע בצמא) . ההתקדמות הטכנולוגית אחרי ימי הביניים רק החמירה את המצב. שטף של טקסטים מודפסים נתן השראה להוגה מבין הוגי הרנסנס ארסמוס, מנוטרדם (מאה 15), להתלונן, בעצם לקונן על כך שהוא מרגיש משותק מרוב "המוני ספרים חדשים'", בעוד התאולוג הצרפתי ז'אן קלווין (מאה 16) כתב על קוראים המשוטטים בתוך 'יער מבולבל' של דפוס. עירית ונציה אסרה מיד עם פרוץ מהפיכת הדפוס, על הדפסת ספרים בטענה שהם נמכרים בככר/ בנמל העיר כמו חפצים חסרי ערך ללא הכבוד המתבקש לספר. גם השיח של הנזירים בימי הביניים מראה עד כמה היו מוטרדים. ברור שהטכנולוגיה שלהם הייתה שונה משלנו, אך הם חששו מפני הסחת דעת. הם התלוננו על כך שהם עמוסים במידע, ועל כך שגם ברגע שהסתפקת סוף סוף במשהו לקרוא, קל היה להשתעמם ולפנות למשהו אחר. הם מדווחים שהם מתוסכלים מהרצון שלהם לבהות מהחלון, או לבדוק כל הזמן את השעה (בשעון השמש שהיה אז), או לחשוב על אוכל או תאוות גוף כשהם אמורים לחשוב על אלוהים. הם אפילו דאגו שדעתם מוסחת בחלומותיהם. לפעמים הם האשימו שדים בכך שהם גורמים למוחם לנדוד. לפעמים האשימו את האינסטינקטים הבסיסיים של הגוף. כיום מאשימים את הטכנולוגיה. הכמיהה הזו לחזור לעידן עבר מפואר בו הכל היה נפלא, בו קשב וזיכרון מנוהלים כהלכה, מצויה ומובנת אך הגיע העת להתמודד עמה ולדחות אותה. גם כיום נמצא עדת מקוננים על הטכנולוגיה העכשווית שהיא מסיחת דעת וגורמת לשכחה וניוון, מצטרפת לרבים אחרים ברשומה ההיסטורית.
יש רק לשנות את שמות הדוברים מן העבר, ותגיעו לעין הסערה של דיונים כאלה כאן ועכשיו.
הנה כי כן, טכנולוגיות דיגיטליות במאה ה-21, מלבות את אותן חרדות ישנות על הסחות של תשומת לב, וניוון הזיכרון. דאגות אלו חולקות תיאוריה בסיסית של ההכרה: כל אחד מהדוברים אודות תועלת או נזק של הטכנולוגיה, המחייבים והשוללים, מניח שהמצאות אנושיות כמו כתיבה, וכיום פרסום אישי חסר גבולות, יכולות לשנות מחשבה, ואף ליצור שיטות חשיבה חדשות. למשל, הפסיכולוג בן זמננו הידוע דניאל גולדמן (נביא האינטליגנציה הרגשית) טוען שתלמידים צעירים לא בונים את המעגלים העצביים שדורשים קשב מרוכז, יהיו להם בעיות בשליטה על הרגשות שלהם ועל להיות אמפטיים. לעומתו, נמצא השפעה חיובית למשל אצל הפילוסופים אנדי קלארק ודיוויד ג'יי צ'אלמרס (שלהי המאה ה-20) שהגדילו לטעון שמערכת טכנולוגית אינטראקטיבית מורכבת מהנפש הפנימית המשתפת פעולה עם העולם החיצוני של אובייקטים, ומכנים זאת "התודעה המורחבת – The extended mind": "את יכולת החשיבה שלנו, ניתן לשנות ולהרחיב באמצעות טכנולוגיות כמו כתיבה." אך עבור הוגים רבים מן העבר, ה'הרחבה' הזו הובנה באותה מידה כמו "השפלה" קוגניטיבית, שהקדימה בהרבה את הקינות לגבי סמארטפונים וגוגל "שהופכת אותנו לטיפשים", או "משחיתה את הדור", כמו גם "מפוררת" את המוח שלנו, לא פחות.
האירוניה של ההיסטוריה שהיא חוזרת ומלמדת אותנו כיצד לא לחזור על השערות וטעויות העבר, ולכן כדאילהיות קשובים לה ולא להניח לחששות על אבדן התמימות של פעם. טכנולוגיות חדשות בהחלט מתחרות על תשומת הלב שלנו, או כדי להקל על הזיכרון שלנו עם גישה קלה יותר למידע. המוח שלנו יסתגל כשנלמד לחשוב איתם, ולא נגדם, ודאי לא באיסורים מנותקים מהמציאות כיום, להגביל או אף למנוע/להגביל שימושבטכנולוגיות מסוימות.
נוסטלגיה בסופו של דבר מטעה בגישה מיתממת, שהופכת לפתטית של "היו זמנים", בין אם היא כמיהה לימים של ראשית החברה האנושית שלפני הכתיבה, או לפני השימוש בדפוס של גוטנברג, לפני עיתונים יומיים, או טלויזיה, וכמובן לפני טוויטר וטיק-טוק, ועתה גם כלי ה-AI שנתייחס אליהם כאן בהמשך.
לא נפתיע אם נקבע שהאנושות שרדה את כל אלה ותשרוד גם בהמשך. בואו נודה שלא נוכל באמת לבטל את העידן של הסחת הדעת על ידי, למשל, הגבלת השימוש בסמארטפון, או לחייב תלמידים לא להשתמש בכלים/ יישומים טכנולוגיים מסוימים. ואכן, אנו עדיין נדאג, כפי שאנו צריכים, לגבי האופן שבו מוחנו מתקשר עם דברים חיצוניים. אך בו זמנית עלינו לדמיין עתיד של חשיבה אתית יותר, והבנה והימנעות ממפגעים של עודף שימוש המנתק משגרת היום יום.
AI כמשל -"אבל עם הטכנולוגיה של היום זה אחרת…" הנימוק שמעלה קומה בהתנגדויות לטכנולוגיה כדאגה לנוער המתנוון וחברה שהולכת לאיבוד כתוצאה משימוש בטכנולוגיה מסיחה, הוא שכיום טכנולוגית ה- AI אינטליגנציה מלאכותית – מנוונת כישורי חשיבה, זיכרון, עיבוד מידע נחוץ, וכד', בנימוק שאין להכפיף אותה לדוגמאות מן העבר, כי זה "משהו אחר"וכנראה גם קטלני ומנוון הרבה יותר. אז זהו שלא! עידן האדם החושב, עשרות אלפים ויותר של שנים, מותיר את הרגש, החשיבה והיצירתיות, יכולויות התפיסה כמו גם המצפון המוסרי, כאז כן עתה, ללא שינוי משמעותי. אנו לא חכמים יותר מאבותינו, ולא "מקולקלים" יותר מהם, אך בהחלט שונים בגישות רבות לשימוש במידע ובהיקפו. ברור לגמרי שהדור הנוכחי של בני העשרה שונה מהדור של הוריו, וודאי מהדורות הקודמים. זה דרכו של עולם ואין לכך כל קשר דוקא לטכנולוגיה המתפתחת. התבהלה כיום בליווי אינסוף הדיבורים והתפלספויות ריקות מיישום, מתמקדת בעצם במטרה להעלים מקרב הלומדים את ההתפתחות המדהימה, שמכונה בפי העם ה- AI כשם גנרי אינפלציוני לכל דבר כמעט כיום. בצמרת הפיתוחים היום (תחילת 2023), נמצא את ה- ChatGPT (מיקרוסופט), Bard (גוגל) ועוד (ראו במקורות כאן), שבאים ויבואו בעקבותיה. אכן מדובר בשנוי משמעותי של ממש, בו מכונה יוצרת על סמך שאילתה, סיפור בסגנון קליל והגיוני לכאורה, אך ללא שום התחיבות שמדובר במידע תקף ובדוק. המידע שהוא משתמש בו כחומר גלם לסיפור עלול להיות, וכך קורה בפועל, שגוי, מטעה או חסר ערך של ממש. עם זאת יש לזכור שעדיין לא גרדנו את קצה קצהו העתידי, כעוד כלי לאיתור ומציאת הקשר הולם ולא שגוי למידע, בכל תחום ובכל אופן, אך לא נתעכב על זה כאן למניעת הסחה. החשש משימוש בכלי אינטראקטיבי לאיתור מידע רלוונטי ומדויק, כולל עריכתו והפקתו כטקסט ותמונה, מובן, אך אין להסכים עמו. במהות – מדובר כאן בחששות קיומיות של מנהיגי מערכת החינוך, וצמרת סגל ההוראה של היום שחשים שהם הופכים ללא רלוונטיים, ובכך חוסמים ומגבילים אמצעים ללמידה והוראה שממילא לא ניתן להגבילם באמת.ראשית נזכור, כי כלים דיגיטליים אלה הם בראשית דרכם. עדיין מאד לא בשלים למרות ניסים ונפלאות שמדברים אודותיהם, עם דוגמאות המראות שאנו רחוקים עדיין משימוש אמין, מקצועי, שגרתי ומטיב. הכשל המרכזי הוא שעדיין האינטליגנציה המלאכותית איננה כשירה למצוא תוך אוקינוס המידע הנגיש ברשת הקשר נכון,עם מידע נכון ותקף, רלוונטי לשאילתה של המשתמש. זה ישתכלל ללא ספק, אך אין לדעת עד כמה, וללא ספק הייתה ותהיה תקרת זכוכית שמחייבת את המשתמשים בכלים אלו ביקורתיות והצלבת מידע ממקורות אחרים. שנית – עצם המושג "חשיבה"/"אינטליגנציה" איננו מושג בר מדידה של ממש, ולא בר הגדרה, ולא כל "חשיבה" היא משהו שיש ליפול לרגליה. יש להודות שדיונים פילוסופיים מעיקים מה נחשב ל"חושב" יותר טוב, כלי כזה או אחר, לעומת חשיבה אנושית, ומה היא בעצם "חשיבה" – לא תורמות דבר וחצי דבר לאיכות החינוך, ודי לחכימה. אך נניח לכל זה. עצם הרעיון להגביל תלמידים בשימוש של כלי כזה או אחר, לשם הפקת מידע ותוצר לימודי, איננו מבין הרעיונות הפוריים בלשון המעטה, שמראה עד כמה הנתק בין שיטות החינוך למציאות מתרחב והולך. לשם כך יש להבטיח שימוש מתון, מרוסן וביקורתי, כדי להרוויח ממנו, מבלי להפסיד יכולותחשובות שמאפיינות את המין האנושי כאן ועכשיו. כדאי שכולנו נחשוב מהו המחיר שהבינה המלאכותית דורשת מאיתנו וכיצד אנחנו לא מוותרים על הדרך מחשיבה יצירתית. יש למקד את הדיונים והשימוש בכלים חדשניים אלו, שבתפיסה טועה ומטעה, מחליפים את הצורך בכתיבת עבודות לימודיות סדורות.
לשם הפשטות והמיקוד, נציין שהחשש משימוש לא מבוקר בכלי ה-AI העדכניים, נובע מאי רצון או יכולת לשנות את דרכי הלמידה וההערכה וכפי שהיו בעבר המפואר כביכול אך המוכר היטב לותיקים מבין סגל החינוכאים. קונקרטית – יש וניתן לשנות את דרכי הערכה של הלומד שמשתמש בין היתר גם בכלים שבאופן עצמאי כמפורט כאן בהמשך.
לא הערכת התוצר, אלא הערכת ידע וכישורי הלומד
הרעיון הבסיסי – להיפטר מהרעיון האנכרוניסטי שהערכת הלומד היא ציון על התוצר הלימודי שהכין, אלא על הידע וההבנה שהלומד רכש, אם רכש, בעצם הפקתו גם אם השתמש בכלים אוטונומיים/ אחר לצורך כך. לצורך הדיון – כל כלי לגיטימי בתנאי שהתוצר שהופק באמצעותו איננו מראית עין של יצירת הלומד. התוצר הוא הבסיס עליו מוכיח הלומד את ההתמצאות שלו בנושא, וכיצד פיתח את כישורי החשיבה וההתנהלות. ידע הלומד הוא העומד להערכה. תחקור קצר של הלומד מול התוצר הוא הפעולה ההולמת אתגרים חדשים שכאלה. אז גם אין צורך בהוכחות אם הלומד השתמש בכלים כאלה או לא. ההפך, שימוש בכלים אלו הינו עוד מרכיב בהנחלת האוריינות הדיגיטלית העדכנית להווה.
טענה נוספת, שרק הערכה אישית של כל לומד לא מספיקה. כתיבת עבודה/ תוצר לימודי דורשת גם כישורי שפה, כתיבה, התמקדות בנושא וכיו'ב. כישורים כאלה הם אחד מאתגרי החינוך ללא כל קשר לטכנולוגיה. יתכבדו סגלי ההוראה ויגבשו בין היתר, שיטות הנחלת כישורי כתיבה ועריכה, כפי שנדרש ממילא בכל עבודה חינוכית מקדמת דנא.
אחד מאתגרי ההווה החיוניים ביותר לעתיד כל בוגר מערכת חינוך, הוא החשיבות בפיתוח והנחלה בפועל (לא כחזון בית ספרי למשל, שיוותר על הפלקט בכניסה לבית הספר), של מיומנויות חדשות יחסית כחלק מהנחלת אוריינות דיגיטלית, לשם כל צורך באינטראקציה דיגיטלית ,ובתכנון מושכל והתמודדות עם צרכים אישים עם ומול העולם בכל תחום, שישרתו את הלומד בחייו הבוגרים.
מה כן ניתן לעשות בפועל ?
להלן ניתוח התאגרים שאם נמלא חלק מהם, ונזנח את פרדיגמת ה-אוי-אוי-אוי מה הטכנולוגיה גורמת לילדנו, נוסיף טוב ואיכות למערכת החינוך שדי אבדה דרכה מול השפע הטכנולוגי שמסביב.
שלש קבוצות של אתגרים, שדרגת הקושי ליישומן הוא המפתח לשינוי של ממש:
(1) אתגרים שלא ניתנים ליישום במסגרת המציאות הישראלית, לא בעתיד הנראה לעין
(2) אתגרים קשים לביצוע אך אפשריים ליישום עם נחישות ומנהיגות ראויה.
(3) אתגרים שניתן ליישם כבר כיום במסגרת האילוצים המערכתיים.
ונרחיב בעניין:
(1) אתגרים שלא ניתנים ליישום בעתיד הנראה לעין
אתגרים שלשם מימושם יש צורך ברפורמה עמוקה בחברה הישראלית ובמשאבי עתק שלא
בנמצא, ובמודעות חברתית- לאומית שאין כל רמז שניתן לשנותה במציאות של החברה המפולגת
למגוון ציבורים בעלי שונות תרבותית משמעותית, והיעדר כל מוטיבציה ובעצם יכולת פוליטית
לגשר על הפערים. מכאן שאין כל טעם לדון וודאי לא לפעול למימוש אתגרים אלו (כישלון מובטח), ולחכות לעידן בו החברה תבשיל להתמודד באופן אמיתי בהם, גם אם זה נשמע כיום כזמן ביאת המשיח.
יש לפעול ולקוות שאתגרים מופלגים אלו, יהיו סמן לשינוי עומק של מערכת החינוך בפרט, שתלויה במערכת הפוליטית, אך לא לשגות באשליות שעיסוק בהם יביא לשינוי כלשהו במציאות הציבורית העכשווית: חינוך הנו יעד על של הממשלה, בעדיפות גבוהה משמעותית מהקיים מזה עשורים, ועידוד הנהגה מקצועית ועניינית שעוסקת בחינוך.
(2) אתגרים קשים לביצוע אך אפשריים ליישום
אתגרים אלו דורשים הנהגה חינוכית נחושה ומאוחדת במימוש אג'נדה של טובת הלומדים ולא אג'נדה בירוקרטית להישרדות מערכת שלא מספקת יותר את הצורך. ניתן ליישם אותם בתנאי שיהיו בראש סדרי העדיפויות של ההנהגה הלאומית כמו גם החינוכית.
הגדרה עדכנית של אחריות בתי הספר, בעידן בו חלק הולך וגדל של הפעילות הלימודית בפרט והבידורית-אישית בכלל, על שלום הלומדים והמורים. במילים אחרות – להגביל גבולות אחריות של בית הספר על שלום הלומד, כי כיום הפעילות הדיגיטלית האישית, שנעשית מכל מקום ובכל זמן, איננה ניתנת לאכיפה ממילא. למשל, עצם צנזור שימוש בכלים מסוימים בתואנה שזה עלול לפגוע ברווחת ושלום התלמיד. בקיצור- לחשוב אחרת על דרכי התנהלות מול הלומדים, לא מתוך אחריות ארגונית-מנהלית כוללת, שלא ניתן ליישם ממילא, ומגבילה וחוסמת שימוש מושכל בכלים המדהימים שעומדים כיום לרשות לומדי ומורים.
אפיון מקצועי מחודש של סגל ההוראה בעיקר, הלוקח בחשבון שחלק גדול מעבודת המורה מתבצעת באינטראקציה בזמן אמת או אחרת עם הלומדים, מחוץ לשעות הלימוד בבית הספר, ועם עמיתים למקצוע.
צמצום דרסטי במעורבות משרד החינוך בהתנהלות חינוכית ולוגיסטית בבתי הספר, לצד מערכת תומכת מקצועית, שתומכת – לא קובעת, ואיגום נסיונות ולקחים מהתנהלות בתי ספר ברחבי הארץ.
לשם כך – אוטונומיה מנהלית וחינוכית של בתי ספר. כל בית ספר מגבש בעצמו את התנהלותו, במסגרת תקציב מוגדר, הכולל התקשרויות עם כוחות הוראה כמו גם מפעילים פרטיים שיפעלו ישירות מול בתי הספר, כולל שיטות למידה-הוראה ותכנים. להוציא גרעין תכני ליבה אחידים מצומצמים ומוגדרים היטב, שיהיו נחלת כל מערכת החינוך.
שינוי תפיסה מקצועית ולוגיסטית כיצד מתבצעת למידה והוראה. פלטפורמה לימודית ארגונית אחידה – לצרכי עדכון, ליווי, הנחיה, וניהול הלמידה אוטונומית בית ספרית/ קבוצתית, העוסקת בכל לומד ולומד. לשם כך – להפעיל כלי ניהול למידה-הוראה שקיימים בשוק הפרטי. אך תנאי להצלחה הוא – הפעלת הפלטפורמה באחריות ובתחזוקה שוטפת בענן ו/או שרתים של משרד החינוך, בבעלות של משרד החינוך. כל נסיון אחר כמו זה שנעשה עד כה – נדון במוקדם או במאוחר לניוון וסגירה. זו עובדה ולא השערות.
נגישות כמעט לא מוגבלת לקבוצת הלמידה באמצעות התקנים אישיים של התלמידים
אתיקה אתיקה אתיקה. החל מהנחלת יסודות אתיים של חברה אנושית, למימושם בין השאר
בפלטפורמות הדיגיטליות, שעצם השימוש בהם מעלה בין השאר סוגיות אתיות שלא היו קודם.
(3) אתגרים שניתן ליישם כבר כיום במסגרת האילוצים המערכתיים
לתחזק, לעדכן ובמידת הצורך להפוך את הפעילות המתרחשת כבר כעת לפעילות בית ספרית
ובאחריותו המלאה. לשים סוף לעידן הטרמפיסטים/ פילנתרופים שקופצים על מיזם כלשהו, בדרך
כלל פרטי-עסקי, שבמוקדם או במאוחר – נסגר ו/או מתיישן והופך לא רלוונטי. ניתן בהחלט
להשתמש בגופים חוץ מערכתיים, עם כוונות חינוכיות טובות, אך במעורבות גדולה בהרבה
מהקיים, קודם כל של בית הספר שעושה זאת באופן מושכל ומקצועי, ולא מקבל הנחתות, שחלקן
לא הולמות את ההקשר החינוכי של המוסד.
אופני הלמידה: שילוב מושכל של כלים עדכניים בלמידה במגוון אינסוף אופנים. במהות – עידוד והפנית הלומדים לפעילויות אישיות או קבוצתיות, ולא תבנית אחידה לכולם. למשל, הנחלה של הבנה מה ניתן להשיג בקלות יחסית באמצעות כלי ה-AI כיום, וממה להימנע אם משתמשים בכלים אלו.
עזרי הלמידה: התנהלות לימודית במדיה באופנים שונים, שיאפשרו רצף למידה גם מחוץ לבית
הספר. כאן להצביע שוב על הצורך החיוני להצלחה, שהוזכר כאן ב-"אתגרים קשים לביצוע" –
פלטפורמה דיגיטלית אחידה לכלל מערכת החינוך, שבאמצעותה ניתן גם להנגיש מגוון אינסופי
כבר כיום של כלים ושיטות למידה והוראה.
הנחלת אוריינות דיגיטלית עדכנית למתרחש בעולם הטכנולוגי. מיומנויות יסוד ומיומנויות של העידן הנוכחי, וודאי זה הנראה באופק.
חיזוק גוף ממוסד ומקצועי לשם ייעוץ באמצעות תמיכה מקצועית, חדשנות והצעות לאופני פעולה בכלים עדכניים בהובלת משרד החינוך, שיעמוד לרשות השדה. על הגוף לעסוק בפעילויות ממשיות בבית הספר, והרבה פחות בחדשנות עתידית, ברעיונות וכלים לא בשלים לשילוב בלמידה-הוראה כאן ועכשיו. פיתוח ונסיונות פעולה של כלים שטרם צברו ניסיון הפעלה משמעותית – איינם תפקיד מערכת החינוך, ויש גם להימנע מכך במסגרת בית ספר אוטונומי שיבחן שימוש בהם.
עיגון תפיסה חינוכית בה הטכנולוגיה, גם זו העדכנית ביותר תחת כיסוי רחב מדי בכינוי – AI, היא לרשות החינוך, ולא חינוך שתלוי בטכנולוגיה מסוימת, שתשנה למרבי האשליה, את החינוך.
סיכום
- פרדיגמת שב ועל תעשה, עם התחמקות מאחריות של ממש של מערכת החינוך, בכל הנעשה בבתי הספר בשילוב עדכני של למידה והוראה מקוונים, מלווה את הסוגיה מזה עשרות שנים.
- החשש והקינה על השפעה של הטכנולוגיות על כישורים, אישיות ומוח של הלומדים הצעירים מלווה את האנושות מקדמת דנא. זו לא רק בעיה שהחלה אתמול. הגיע הזמן להכיר בזאת, ואז – להימנע מכך. ויפה שעה אחת קודם.
- יש וניתן לשנות את האתגרים שיקדמו את השינוי המיוחל למקבץ שאיננו פותר את בעיות החברה והחינוך. במיקבץ זה ניתן להתמקד באתגרים שניתן ליישם כבר כיום במסגרת האילוצים המערכתיים, לצד אתגרים קשים לביצוע אך אפשריים ליישום, ולהימנע מנסיונות, שיסתימו בכישלון עוד בטרם החלו, של אתגרים שלא ניתנים ליישום בעתיד הנראה לעין – שינויי מדיניות בעיקר.
- בנוסף, להימנע מהסחות שהם התפלספויות ודיונים ריקים מתוכן יישומי אודות תאוריות ושימוש
בטכנולוגיות לא בשלות להקשר בית ספרי.
מקורות
כל התרגומים כאן הם תרגום חופשי
