דור ההשתק

361

הקדמה של עורך האתר "ידע וסקרנות דיגיטלית" , עמי סלנט , מידען

חנוך לנער על פי דרכו :  הסקירות שהבאתי כאן בהמשך מוכיחות, אולי , כי הלמידה מרחוק לפני שנה באמצעות פלטפורמת הזום לא התאימה לבני נוער וסטודנטים המעדיפים שיח טקסטואלי דיגיטלי על פני דיבור . טענתי אז וגם כיום כי שיעורים בלמידה מרחוק ובלמידה מקוונת יש להעביר באמצעות  פורום מקוון סינכרוני כגון קבוצה סגורה בפייסבוק או הפורום המקוון " זרם" של גוגל קלאסרום.  

חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה.“ (משלי כבפסוק ו)

חכמת החינוך היא לעמוד על טבע הילד , חנך את הנער בדרך המיוחדת לו,

 מאת: טלי גולדשטין , מגזין ו דה-מרקר , 19 לספטמבר 2021

לדברי לירז מרגלית, דוקטור לפסיכולוגיה חברתית, לא רק שהצעירים כיום מעדיפים להסתמס על פני לעשות שיחת טלפון, הם פשוט לא מוכנים לדבר. "חל בשנים האחרונות שינוי תפישתי עמוק ביותר", היא טוענת. "בראיונות שערכתי עם צעירים, הם אמרו כי אינם מבינים כלל כיצד שיחות טלפון הן עדיין כלי תקשורת לגיטימי".

ניר אייל, פסיכולוג התנהגותי, מרצה, יזם ומחבר ספרי עיון שבהם Hooked: How to Build Habit-Forming Products, מסביר כי מדובר בהבדל בין־דורי עצום. "אבא שלי גדל במכמורת בשנות ה–50, והוא מספר שאם שמעת טלפון מצלצל, זה היה סימן שמשהו חשוב קרה. מכיוון ששיחת טלפון עלתה אז הון, הסברה היתה שמדובר במקרה חירום. עד היום אבי לא יכול לשמוע צלצול טלפון ולא לענות. מנגד, בדור שלי, אך במיוחד בדורות הצעירים יותר, אם מישהו מעז להתקשר, הוא לא ייענה, משום שכיום פעולה זאת נחשבת גסת רוח, כזו החודרת למרחב האישי. אנחנו נביט בטלפון, אבל לאו דווקא נענה".

הנערים עידן ואיתמר אינם מבינים על מה המהומה הרבה. "הוואטסאפ תמיד פתוח במחשב, ואנחנו רואים את ההתרעות. בשביל מה צריך להתקשר?", תוהה עידן. "הצלצול רק מפריע לנו. אנחנו מתקשרים בהודעות ומסרים מיידיים". איתמר טוען כי הוא פשוט שוכח להפעיל את הרינגטון לאחר יום הלימודים שבמהלכו מכשיר הטלפון חייב להיות כבוי.

בראיון החודש לעיתון הבריטי "טלגרף" אמרה ג'ני אהרן, מנהלת מחקר בחברת האנליטיקה צ'יילדווייז, כי סיבה אחת להשתקת הרינגטון בקרב צעירים היא שהם התרגלו להשתמש בטלפונים באופן חשאי במהלך יום הלימודים, כדי לא להיתפס בעת השימוש. "חלק גדול מהם מביאים את מכשיר הטלפון לבית הספר אף שזה אסור, ומתרגלים להסתירו. דפוס ההתנהגות הזה משתרש, וההתנהגות החשאית נמשכת גם בבית. צעירים מוצאים שקל יותר לשלוח הודעות למישהו מבלי שאיש יידע, מאשר לשוחח בטלפון כשההורים בחדר הסמוך".

המילניאלס ובני דור ה–Z דוחים את דרכי ההתנהלות הישנות של הדורות המבוגרים יותר ומעדיפים להעביר את היום בבהייה במסכי הסמארטפונים שלהם, תוך שליחה של כמה מסרים בו־זמנית לחבריהם. ואולם מלבד העובדה שצלצול הטלפון מפריע, מסגיר וחודר לפרטיות, יש להשתקתו סיבות חשובות יותר מאשר עוד דרך למרוד בגיל ההתבגרות.

מרגלית מסבירה כי סיבה אחת היא הרצון שלנו לשמור על שליטה. "בניגוד לשיחה נכנסת, שמתפרצת לחיים ללא התרעה מתוך הנחה שנפנה זמן לפי רצונו של המתקשר, במקרה של הודעות, אנחנו נהיה אלה שנחליט מתי נענה להודעה משום שאנחנו אחראים על ניהול הזמן שלנו.

"סיבה נוספת היא היכולת להתנסח טוב יותר בהודעות משום שיש זמן לחשוב לפני שעונים. כך, הרושם שנשאיר יהיה טוב יותר בניגוד לשיחת טלפון שמתרחשת כאן ועכשיו בזמן אמת. שליחת מסרונים גם מאפשרת ביצוע ריבוי משימות (מולטי טסקינג) במקביל. לדברי צעירים, במהלך פגישת עבודה, למשל, הם יכולים גם לשלוח הודעות בלי להפריע למשתתפים האחרים, לחסוך זמן ולהיות יעילים יותר".

אבולוציה של ממש בקרב צעירים

הסיבות להשתקת הרינגטון ולהתעלמות משיחות הטלפון הן בהחלט מובנות, אך ההשלכות של התנהגות זאת נרחבות ומעלות חששות בקרב רבים. לטענת מרגלית, "מדובר באבולוציה של ממש בקרב הצעירים. הם משתדלים לקצר ולצמצם ככל האפשר את השפה, ומה שהם לא מבינים הוא שבסופו של דבר גבולות השפה הם גבולות החשיבה שלנו. כלומר, ככל שהשפה שלנו נהפכת ליותר דלה ומצומצמת, כך גם מרחב האפשרויות שלנו לבטא את עצמנו נפגע משמעותית".

לדבריה, אינטראקציה בין־אישית מחייבת קריאה של אותות בלתי מילוליים, כמו הבעות פנים, אינטונציה, מחוות גופניות, שפת גוף ובעיקר קשר עין. "ללא יכולת לפרש אותות בלתי מילוליים אלה, לא נוכל להיות באינטראקציה אמיתית עם אדם אחר. סנכרון, קשב והבנת מסרים בלתי מילוליים הם כישורים המצריכים תרגול. כשיכולות אלה אינן מתורגלות, הן נהפכות לפחות ופחות יעילות. באותה מידה שנעשה פחות שימוש בזיכרון לטווח ארוך מאז שעברנו לאחסן מספרי טלפון בנייד, כך גם האזור במוחנו שאחראי על הבנת איתותים מהצד השני, מפסיק להגיב ולזהות אותם.

"לתקשורת דיגיטלית איכויות שונות מתקשורת פנים אל פנים, מכיוון שאיננו יכולים לראות את האדם השני. אם מישהו שואל: 'האם אתה שם?' בפלטפורמת מסרים ואינו נענה, אין דרך לדעת אם הוא לא ענה מכיוון שהוא לא זמין כעת אונליין, או שפשוט אין לו חשק לדבר כרגע, או שאולי הוא בכלל כועס עלינו ולכן נמנע מלהשיב לנו".

הסוגיה אף מורכבת יותר, כשמבינים את תפקיד המוח בחיזוק ההתנהגות הזאת, מוסיפה מרגלית. "מוחנו דווקא מעדיף תקשורת דיגיטלית שאינה מסונכרנת, מכיוון שהוא נדרש 'לבזבז' פחות משאבים קוגניטיביים. סריקות מוח שנעשו בזמן שאנשים צפו באדם אחר מדבר עמם הדגימו שקיימים מעגלים מוחיים שאחראיים לפירוש והבנה של אינטראקציות חברתיות הדורשות השקעה מנטלית. כתוצאה מכך, מבלי להבין למה, אנו חשים נוח יותר להיות באינטראקציה באמצעות מחשב, שלא דורש מעורבות רגשית או קוגניטיבית".

לכתבה המלאה

ראו גם :

דוח שחשף ה WSJ מראה עד כמה אינסטגרם הרסנית עבור בני נוער, ובעיקר בנות נוער. חרדה, דיכאון, דימוי גוף. אנשי חינוך והורים חייבים להיות שם- באינסטגרם, בטיקטוק, בפורומים של תפוז. זה לא עוד תחביב חמוד, זו זירת חינוך חדשה, ואין לנו פריווילגיה לא להיות שם.

 קישור  לכתבה בוול-סטריט ג'ורנל

· · · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *