יום אחד בחיי המורה ש. (וגם נ. וגם מ. וגם ד.)

178

 הקדמת עורך האתר , עמי סלנט

כמי שעבד שנים רבות עם מורים במרכז הפדגוגי  של רשת עמל  , ליקטתי כאן מחקרים , עדויות מורים , התנסויות,  וגם יומני בלוגים  של מורים ומורות הן בתקופה רגילה בבית הספר ובהמשך גם בתקופת סגרי הקורונה .

כל העדויות האלו מעידות כי לא קלים חייו של מורה וההתמודדות בכיתה או בלמידה מרחוק ראוייה להערכה רבה וגם להבנה של ההורים וכל אלו שאינם מורים.

חלק ראשון :   מחקרים

עומס על המורים 

עומס בעבודת המורה פרשנות, גורמים, השפעות ותכנית פעולה

תקציר מתוך מחקרו של פרופסור יזהר אופטלקה

 ג. קופר, אחד מהחוקרים המובילים בעולם בחקר לחצים, אמר בראיון שנערך עמו כי "מורים מצויים תחת לחץ רב יותר מאשר לפני עשרים שנה. הם צריכים להתמודד עם דרישות ממנהלים ומהורים. הם צריכים לעמוד בקריטריונים קשיחים יותר, עם בחינות רבות וציפיות גבוהות יותר. הם עובדים שעות רבות יותר ורבים מהם מכינים שיעורי בית מאוחר בלילה. הם צריכים גם להתמודד עם התנהגות רעה ואגרסיבית יותר מצד הילדים"

המורים חשים כשק חבטות בו כל דכפין יכול להטיח האשמות במורה בלי שמישהו יגונן עליו מפני ההתקפות הללו. להפך, הם חשים כי משרד החינוך נוקט עמדה חד צדדית בעד ההורים ומונע כל דיון מקצועי מעמיק הנדרש במקרים של קונפליקטים עם הורי תלמידים. זאת ועוד, התנהגות ההורים מוצגת בקרב חלק מהמרואיינים כמקור לעומס רגשי שבו "אני מכווצת כולי בבטן שלי" כאשר אני בעימות עם הורה תוקפן שאינו רואה את הדברים לעשורה אלא את הקשיים של ילדו מנקודות מבט צרה, או "כאשר אני צריכה להיפגש עם הורים שיש לי איתם קושי". העומס הרגשי בה לביטוי ברגשות שליליים של המורה (לדוגמה, חרדה, תסכול, תחושת פגיעות, אכזבה )  ומופיע בהקשר של ההורים כל אימת שהורים מגישים תלונות כנגד המורה והמורה נדרש להתגונן מפני כוחם הרב של ההורים ותגובתה הרפה של המערכת בהם הם עובדים, לפי תפיסתם של המרואיינים, במקרים אלה.

לשאלה מה הוא עומס רגשי עבורה, עונה מחנכת מבית ספר קיבוצי בדרום: עומס רגשי זה אומר שזה לא כמו עבודה אחרת. הרבה שנים אני עובדת עם ילדים…אז באמת הסיטואציות שאת נוכחת בהן נכנסות אפילו לחלומות. לא פעם אני חולמת על הורים שמגישים נגדי תביעה או כול מיני דברים שאת לוקחת לתוך הנשמה…לפעמים אתה נכנס לכול מיני מצבים לא נעימים, שההורים רואים רק את הצד שלהם. או לפני שיחות, שיחות לא נעימות עם הורים, אז הלחץ הוא נפשי..

"חרף אהבתם הרבה של מרבית המורים שהשתתפו במחקר  בישראל על ידי פרופסור יזהר  אופטלקה  , לעבודתם, בכלל, ולקשריהם עם התלמידים, בפרט, מרביתם מציינים מספר מקורות התורמים לחוסר שביעות רצונם בעבודה בהם אובדן תחושת האוטונומיה המקצועית בתפקיד המורה, הצורך לעמוד בסטנדרטים חיצוניים, חוסר כבוד למורה מצד הורים והציבור בכללותו, ותנאי עבודה ירודים בבתי ספר רבים.

כלל המרואיינים סבורים כי עומס העבודה בתפקיד המורה בימנו כבד מאד ובא לידי ביטוי באינטנסיביות רבה )צורך לבצע משימות רבות ומגוונות בזמן מוגבל וקבוע מראש(, העדר זמן לביצוע משימות הנתפסות על ידי המורה כחשובות בעבודתו או כאלה העולות בקנה אחד עם האידיאולוגיה החינוכית בה הוא דוגל, והבנה כי המורה אינו יכול להספיק את כלל המשימות המוטלות עליו בפרק הזמן העומד לרשותו לשם כך.(יום העבודה העמוס ( של המורה מתגלה כסובב סביב השעון, עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

הוא מתחיל מוקדם בבוקר, נמשך לאורך כל שעות עבודתו בבית הספר, עד כי למורה אין זמן למנוחה רגעית או בהפסקות, ממשיך בפעילות מקצועית אחר הצהריים בהדרכות, בפעילות בית ספרית ואינו נפסק אף בביתו של המורה.

מרבית המורים דיווחו כי הם נאלצים לבדוק מטלות ו/או ליצור קשר עם הורים ותלמידים אחר הצהריים, ואפילו מוצאים את עצמם מהרהרים רבות באירועים שאירעו במהלך יום עבודתם בזמנם הפנוי לכאורה בערב אפילו בשעות השינה בלילה ואף בחופשות הבית ספריות לאורך כל השנה.

בין גורמי העומס העיקריים בעבודת המורה אשר זוהו במחקר הנוכחי היו עבודת ניירת מרובה בתפקיד המורה כתוצאה מהדרישות הרבות לתיעוד ולמילוי טפסים רבים, הדרישות למחשוב דרכי עבודתו והערכתו, ריבוי פרויקטים ותכניות המוטלים על בתי ספר, מאפייני שעות ההוראה הפרטניות, חוסר בשעות שהייה בבית הספר, והתערבותם של הורים רבים בנעשה בכיתתו של המורה

העומס מוביל לדעתם של מרבית המרואיינים לפגיעה בתהליכי ההוראה-למידה המתרחשים בבית הספר, לזמן מועט המוקדש לחינוך ערכי-חברתי, להפחתת שיתוף הפעולה המקצועי בין המורים בבית הספר, להתרוקנות האנרגיה הפיזית של המורה, לפגיעה בזמן הפנאי של המורה ובכלל זה במשפחתו, לתסכול רב של המורה, ולמחשבות על פרישה או עזיבת המקצוע.

העדר אוטונומיה מקצועית, אמון מועט הניתן למורה בעבודתו על ידי קובעי המדיניות, ועומס כבד בעבודת המורה מובילים יחדיו להשלכות שליליות על המורה ועבודתו. לעומת זאת, אילו היו חשים המורים אמון רב ביכולותיהם המקצועיות מצד קובעי המדיניות החינוכית ובעלי התפקידים השונים במשרד החינוך, ואף היו חווים אוטונומיה רבה בעבודתם, עומס העבודה הרב לא היה נתפס בהכרח כשלילי כל כך אלא דווקא כביטוי חיובי לתפקיד אותו הם ממלאים ולשליחותם החינוכית. העומס היה, קרוב לוודאי, מצטייר כאתגר מקצועי ולא כאיום על חייו של המורה ועל תלמידיו.

הדרישה של המורים להשבת האוטונומיה המקצועית של המורה אשר הייתה נהוגה בעבר במערכת החינוך איננה נובעת אך ורק מרצונם לשלוט בזמן עבודתם ולבצע משימות העולות בקנה אחד עם צורכיהם ועמדותיהם המקצועיות. מורים אחדים קשרו בין אובדן האוטונומיה המקצועית של המורה לבין יצירתיותם המוגבלת בעבודתם. למשל, המדריכה שמונתה מטעם משרד החינוך מוצגת כמי שפוגעת באוטונומיה של המורה ובמידת רצונו ליזום חידושים בכיתתו או להיות בעל "ראש גדול" בתפקידו.

 מורה לדרמה מבית ספר יסודי במחוז מרכז ציין במפורש כי ההדרכה לא מאפשרת למורים איזו שהיא צמיחה אישית, איזה שהוא מקום אישי למה שהם עושים…אז מוחקים את ההתלהבות מהעבודה". מורים אחרים חשו כי הדרישות הרבות המופנות אליהם ממשרד החינוך )למשל, הוראת תכניות חדשות, הוראת תכנים חדשים, השתתפות בפרויקטים חינוכיים( אינן מותירות בידן זמן רב "להכניס גם את האני מאמין שלי", קרי להטמיע את תחומי העניין של המורה בעבודתו, המהווים את מקור ההתלהבות והסיפוק העיקריים של המורה בעבודה. מצב זה גורם לשחיקה או לעזיבת המערכת, לדידם של מורים אחדים. מדיניות משרד החינוך איננה מותירה למורים, פשוטו כמשמעו, חופש פעולה רב בעבודתם, קרי את האפשרות להטמיע תכנים חינוכיים, לימודיים וערכיים בהם הם מאמינים.

מחנכת מבית ספר יסודי-קיבוצי מדרום הארץ הוסיפה נדבך נוסף לקשיים הנובעים מהצורך של המורה לציית לתכתיבים חיצוניים ולהימנע מללמד תכנים השאובים מתפיסת עולמו החינוכית: ...ואם את כן מחליטה לעשות דברים, זה על חשבונך, ואת מכניסה את עצמך לאיזה שהוא קונפליקט, כי אם אני אעשה ככה אז אני לא אלמד חשבון ואז אני לא בסדר…ואולי אני אצטרך לתת דין ודברים אחר כך, וכאילו להרגיש שאנחנו פושעות שזה לא נכון, כי אני חושבת שזה לא בסדר שבכלל מגיעים למצב שאני מרגישה ככה.

אבל, אני יודעת שהרבה מורות מסתובבות עם תחושה כזו שהמשרד אומר א' והן עושות ב' ואז נוצר קונפליקט. אבל, בסך הכול את זו שנמצאת בשטח ואת רואה מה טובת הילדים. אז זו בעיה ושוב, זה לחץ נפשי שמופעל עלייך."

כל הראייה היא הישגית, מספרית

במענה לשאלת המראיינת אודות הגורמים המעכבים את אהבתה למקצוע ההוראה, ענתה מחנכת מבית ספר יסודי ממחוז דרום כדלקמן: לאט, לאט, מצמצמים אותי, יותר ויותר אומרים לי מה לעשות, יש יותר ויותר דברים, אין צלילה לעומק, אני צריכה לכסות כל הזמן מה צריך לעשות, אני מרגישה עומס…אם פעם היה נושא וצללנו לעומק היום, לפעמים, זה ממש שטחי כי אני צריכה לעשות את זה ואת זה ואת זה, כל הטבלאות שאני צריכה לעשות ולמלא ]שמי שמבקש אותן הוא[ משרד החינוך. כל הזמן פיקוח, כל דבר את צריכה טבלאות. את עושה מבחן ]אז[ את צריכה מיד להעלות את הכול לטבלאות. את עושה שעות פרטניות ]אז[ צריך טבלאות. כל הזמן כאילו לא סומכים עלייך, ואת זה אני לא אוהבת. לקחו לי את החופש, כל הזמן מצרים את צעדיי, אני כל הזמן, אני אומרת, שאני כל כך שמחה שאני בשלהי עבודתי.

הקטע ממחיש את תחושת השבר בה חשים המורים בשל הדרישות הבלתי פוסקות להתאים את עבודתם לסטנדרטים שונים שהוטמעו במערכת בעקבות רפורמות ותקנות מגוונות. עיקר הלחץ נובע מהציפייה החד משמעית המופנית אליהם לעלות את ההישגים הלימודיים של התלמידים בבחינות פנימיות וחיצוניות עד כי מורה לאנגלית מבית ספר יסודי ערבי בצפון הארץ ציין כי "מרגישים שהמורה כבר אין לו ערך, משתמשים בך, לקוחים אותך ככלי כדי ליישם כל מיני תכניות כשבסופו של דבר רוצים ציון". אבל, המשרד לא מבהיר כיצד על המורה להוביל את תלמידיו לעלייה בציונים כל העת. מורה לחינוך מיוחד בבית ספר יסודי ממחוז מרכז סיפרה מה גורם לה פחות נחת בימנו: ...ההסתכלות המאוד צרה דרך ההישגים בלבד, חינוך להישגים. הייתי בשנה שעברה בשנת מיצ"ב, כמות התקציבים, מורות עזר, שעות דיפרנציאליות, שהשכבה שלי קיבלה, זה לא ייאמן. השכבה שלי קיבלה ללא גבולות… המטרה הייתה להשיג 88 בשפה במיצ"ב בכיתה ה', לימדו למיצ"ב, לשם כיוונו, גם בשפה וגם במתמטיקה. ולשם זה…הישיבות עם מדריכת שפה ואם זה ישיבות צוות, ואם זה שעות במערכת שפה קיבל 01-8 שעות ללמוד במערכת, מתנ"ך וגיאוגרפיה קיצצו. כל הראייה היא הישגית, מספרית.

מקור וקרדיט : פרופסור יזהר אופטלקה , עומס בעבודת המורה פרשנות, גורמים, השפעות ותכנית פעולה

חלק ב' : מיומנם  האישי של מורים

"הוראה הוא מקצוע עם בדידות מאד גדולה. חייבים עמוד שדרה רציני כדי להחזיק בו מעמד. אתה צריך להתנהל כל יום מול כיתות מלאות תלמידים, הורים תובעניים ומערכת שיש לה דרישות ואילוצים משלה. אבל, אם אתה אוהב את מה שאתה עושה (סליחה על הקלישאה) דברים בסוף באמת מסתדרים.

14:00

זה הזמן למשימות שמסביב. לחבר בחינה, לבדוק בחינות או לעשות שיחה עם תלמיד מכיתת החינוך שלי. אני פחות מאמין בשיטת "המחנך הבייביסיטר" ומעדיף לתת להם את האחריות על הנוכחות, ההגעה ועל תלמידאות טובה. יש בעיה – לא כולם עוד בשלים לזה. זה קצת מקל וגזר כל העניין הזה, אחריות צריך להרוויח.

המורה אלי מורנו .

מקור

"היום שבחרתי לתעד נעשה מהבית בגלל שלימדתי בכיתה תלמידים חולי קורונה מאומתים (ואומרים שלא צריך לחסן את המורים…). קצת התרגלתי לשינויים היום-יומיים האלה, אבל גם הרבה לא התרגלתי לזה. מהבית מורים עובדים הרבה יותר קשה, חכו ותקראו".

20:00

פגישה מרחוק עם מורי מתמטיקה לשלוש יחידות בנוגע למתכונות. זה ירד? זה לא לימדנו! זה במיקוד? מה? אני מבולבל מהשינויים, אבל אנחנו מצליחים בסופו של דבר לבנות כמה גרסאות. כל מורה יכול לפגוש עד שלוש כיתות, אבל במתמטיקה המבחן שכבתי אז יש שלוש קבוצות מעורבות ובכל קבוצה עד 20 תלמידים. בקיצור, זה מורכב לפחות כמו להמציא חיסון לקורונה, וזה מעניין כקליפת השום,אבל אין ברירה אלא להתעסק בזה כל יום כל היום

המורה שגיא פרידמן

מקור

הכנת שיעור מקוון דורשת הרבה יותר זמן,

על דבר אחד כולם מסכימים: הכנת שיעור מקוון דורשת הרבה יותר זמן, תכנון, גמישות ויצירתיות. העובדה שמדובר בתחום חדש עבור כולם, מייצרת סיטואציות מפתיעות ואפילו משעשעות. "קרה שהעברתי שיעור במשך רבע שעה, דיברתי בהתלהבות רבה", מספרת סופיה, "עד שקיבלתי הודעה מאחד התלמידים עם השאלה 'מתי תתחילי להסביר?'. מסתבר שעד אותו רגע לימדתי רק את עצמי, הייתי עם מיקרופון סגור".

"אני מגישה שתי כיתות לבגרות במתמטיקה", מספרת חגית, "ומתברר שבשעה 15:00 חלק מהתלמידים רק מתעוררים, והלמידה נעשית כשחלקם עוד במיטות או בדיוק סיימו לצחצח שיניים. היו לי גם שיעורים עם אורחים מפתיעים: ילדה בת 3 – אחות של תלמידה שהצטרפה, או אמא שצפתה מהצד בשיעור. היה לי גם תלמיד שלא הספיק להגיע הביתה והתחבר לשיעור בזמן נהיגה".

מקור

ענבל לוי כהן : "מלבד תוכנית שבועית מלאה הכוללת את כל מקצועות הליבה ושיעור העשרה, אני מלמדת שיעורים סינכרונים בקבוצות קטנות, משמע שעל מנת שההוראה תהיה איכותית אני חוזרת על כל שיעור מספר פעמים, אני נותנת משימות א- סינכרוניות ויושבת לבדוק אותם וחוזרת לכל תלמיד ותלמיד באופן אישי. אני דואגת לפעילויות הפגתיות וחברתיות, ובכל שבוע משוחחת בטלפון עם כל תלמידיי!! קבוצת הווטצאפ שלי עם הילדים פעילה יומם וליל וגם בשבתות כלומר, חופש אין לי! דקה עם הילדים הפרטיים שלי אין לי! וכמו שאתה מבין בחופש אני בטח לא נמצא

מקור

בשעות אחהצ המאוחרות מתחילה הלמידה שלי . איך עובדים עם זום? איך עובדים עם גוגל קלאסרום? איזה אתרים מעניינים מתאימים ללמידה מרחוק? משתתפת בובינרים מיוחדים למצב ואיך לעורר בתלמידים מוטיבציה ללמוד. קוראת מאמרים על איך להתמודד עם בני נוער במצבי חרדה בצל הקורונה. (יכולה להעביר חוברות מקוונות לכל דורש). מכינה מצגות לכל כיתה לכל שיעור. נעזרת במורים טכנולוגיים כשנתקלת בקשיים. עוזרת למורים אחרים עם מה שלמדתי.
והיום? האם סיימתי להיום? ממש לא.
למחר אכין חומרים לכיתה יוד בשלוש רמות שונות. לתלמידים למשל שבלי הקראה לא יכולים לעבוד באופן עצמאי להקליט את עצמי מקריאה. לכניסה לכיתה וירטואלית להכין הסברים פשוטים לתלמיד. להכין מצגת מעניינת. להמשיך לקבל מטלות מהתיכוניסטים עד לשעה תשע. לבדוק ולהעלות ציונים במשוב. להפגש בתשע בלילה עם מורה באתר זום שתלמד קבוצת מורים על גוגל פורממס.
אני ממש רוצה לסדר קצת את הבית. אני חולמת על לצייר קצת על חלוקי נחל. הייתי שמחה להיות פנויה קצת לחברים לראות מה שלומם. לספר מה שלומי. בסוף כל יום כזה, אין לי כוח לכלום.
וכשאני שומעת בתקשורת את ההשמצות נגד המורים. אני נעלבת.


בואו לואטסאפ שלי. תראו מאיזו שעה עד איזו שעה עבדתי היום. תראו כמה סבלנות. כמה מקצועיות. כמה השקעה. ולפי זה תשלמו לי. בכיף. משמונה בבוקר עד חצות כל יום. זה יהיה מושלם.

בכלל לא מלינה על השעות ועל ההשקעה אז אין מה לומר לי: את לא חייבת. מורה הוא מורה והוא ממלא את תפקידו מהקרביים בלי חשבון וכמה שצריכים אותו.

ככה אני. מורה שאכפת לה. מורה שמלמדת מכל הלב. שאוהבת מכל הלב. שבנתינה מכל הלב " (המורה לאנגלית , סיגל שיר).

שירת מורָה / מאת: עיניים בגב

"מותק, אמא כבר באה להקריא סיפור אני רק צריכה ל.."

להגיב למייל של רכז השכבה

להזין ב"סמארט סקול" "מילה טובה"

לענות בוואטסאפ לתלמיד עבר

להזמין ציוד שבמעבדה נגמר

לדאוג שהתקציב להזמנה אכן קבוע

להתקשר לתלמיד שנעדר כבר שבוע

להוציא אישור הורים לסיור ל"שורק"

לעשות קניות כי המקרר כבר ריק…

לקרוא חוזר מפמ"ר

לערוך סרטון למחר

לוודא שהקובץ נשמר

ו "כן מתוק אני כבר באה! אני יודעת, מאוחר…"

 3 שירים שקולעים בול לעבודת המורה. לגזור, לשמור ולתלות בחדר המורים.

חלק ג' : סרטוני וידאו בהם המורים מתארים את עבודתם בבית הספר

מרגריטה, או כמו שכולם מכנים אותה, ריטה, מורה למתמטיקה כבר 20 שנים בתיכון בצרעה. מכניסה אותנו לעולמה הפרטי, לקהילת המורים ולצוות המתמטיקה שהיא מרכזת, לעבודה בכיתה ובמועדון "הפאי" שיצרה ולחיים הפרטיים שלה. 

עינת מורה למדעים כבר 23 שנים. מלמדת באולפנת "חן  במדבר" בבאר שבע. אמא למופת לשמונה ילדים (שבעה בנים ובת) ומורה למופת בכיתה. מעודדת את סקרונתן של התלמידות למקצועות המדעים. מכניסה אותנו לעולמה הפרטי – דרך הבישולים בבית, העבודה בבית הספר וחדר המורים והתחביבים האישיים. 

זיוה אלוש, מורה למתמטיקה כבר 23 שנים. מלמדת בחטיבת הביניים ע"ש נעמי שמר בגן יבנה. מכניסה אותנו לעולמה הפרטי, בבית, במשפחה, בכיתה ליום אחד. עבודת המורה היא העבודה החשובה ביותר והעמוסה ביותר, לעולם לא נגמרת אבל נעשית בהמון אהבה. 

· ·

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *