ד"ר אברום רותם, אוגוסט 2021
אודות ד"ר אברום רותם
באקדמיה עסק ד"ר אברום רותם בהנדסת חשמל (B.Sc), פיזיקה וכימיה (Ph.D ) , ואחריה בתעשיה בטחונית, וביזמות הי-טק. העניין באתיקה ומוסר אנושי הביא אותו לשדה החינוך בתחומי למידה וחשיבה תוך שילוב טכנולוגיות עדכניות לשם שינוי פני החינוך. בשלהי המאה ה-20 הקים בפועל רשת חברתית-חינוכית דיגיטלית, ותרם רבות למודעות חשיבות בשימוש במדיה חברתית בחינוך עד היום. בד בבד יעץ, הירצה וכתב עם שותפים ספר עיון ("לקראת בית ספר מקוון") ומאמרים רבים בתחום שילוב מערכות טכנולוגיות בהוראה-למידה כמסד לשינוי חינוכי עדכני בעידן הדיגיטלי.
ד"ר אברום רותם הוא האיש שגיבש את תפיסת הימים המקוונים בבתי הספר החל משנת 2002 , תפיסה חינוכית מוצלחת שאיפשרה לכל ביה"ס ללמוד יום בשבוע בצורה מקוונת מהבית . אבל כמו כל היוזמות המועילות והחשובות שהקדימו את זמנן גם זו נזנחה במשך השנים ע"י משרד החינוך, ומנהלי המחוזות.
בינה מלאכותית (להלן AI) כבשה כל פינה בשיח הציבורי והעסקי. כל דבר, מגדול עד קטן הופך במחי שם ל-AI. כיום נוכל למצוא ייחוס AI לבקר השקייה, עמעם אורות, מזרון מתכוונן, ובאותה נשימה גם ללמידה עמוקה של מכונה האוספת, ממיינת ומציעה קשרים גלויים וסמויים בין נתוני עתק, ניהול קונגלומרט עסקי, גילוי תרופות חדשות, סוכני עזר מלאכותיים חיוניים לכל תחום הנדסי מדעי, וכמובן מכונית. בשיח הציבורי ומקצועי בעניין הדברים לעתים מדרדרים עד כדי כך, שנראה כאילו אנו מדברים על חבילה מאמזון עם תוית – AI, שיש לפתוח, ולשלב על פי הוראות הרכבה בעברית, גרמנית וסינית. אך ככל שחולף הזמן מתגלות תקרות זכוכית – קשיים ומכשולים משמעותיים ואף מהותיים, שמונעות מימוש החזון המלא.
כבר היום נשמעים הדהודי התפכחות מציפיות מרחיקות לגבהים אין חקר ממילת הקסם AI. במבט לאחור נגלה, כמו בימים הלא רחוקים בשיח על שילוב מחשב בחינוך ובארגונים, קולות התפכחות מציפייה לשינוי משמעותי באמצעות טכנולוגיה העומדת בפני עצמה, ללא הקשר, מעורבות ומגע אנושי. ככלל מומלץ להוריד ציפיות, חזונות וחזיונות מה- AI, אותה ישות שאינטרסנטים שונים, באמצעות טרמינולוגיה ייחודית ללא הצדקה והפצת אשליות שווא, טורחים להשאירה מסתורית – שהיא היא המזור לכל חוליי החברה, והסרת מחסומים להתקדמות החברה האנושית אל עבר האופק המבטיח. ה- AI מתגלגל במוחות רבים וקודחים מדי שמאבדים קשר עם המציאות, כאופק מדומיין, חזון אחרית הימים של ממש, בו כל אזרח חווה אושר ושמחה שמיימית נצחית תחת תאנתו ועל כורסתו המרופדת, המופעלת עם AI כמובן, והמכונות/רובוטים מסדר מתקדם עם מח מלאכותי חכם בהרבה מהאנושי, עושים את כל העבודה הנדרשת, דואגים לשרת ולתת מענה לכל צורך אישי או חברתי.
עצם ההשוואה, עד כדי תחליף מלא, בין מגע אנושי למכונה מוטעה ומטעה, ומוליך למסקנות והחלטות שגויות, שעלולות לגרום לנזק גדול, ואף קטסטרופלי, מהכוונות הטובות של שילוב AI בחברה. ישנן אי הסכמות וספקות מנומקות, היכן עובר הגבול בין בינה מלאכותית, לבין אלגוריתמיקה מורכבת, והאם בכלל שם זה – "AI", מוצדק לייחס למכונות מתוחכמות ככל שתהינה. ראו למשל דיון בעניין במאמר "אני, מכונה" (בעברית) המצ"ב, שהוא רלוונטי בעקיפין גם לדיון כאן.
בבואנו לדון ולבחון שילוב AI בתחומים שונים נמצא אי בהירות, ואין די הפרדה בקרב העוסקים בכך, הוגים מכובדים כולל בשיח הציבורי, בין ה- AI לבין בינה אנושית, שמומלץ מאד להיות ער לה. עד כה לפחות מדובר באלגוריתמים, שבחלק מהמערכות הם מורכבים "וחכמים" באופן מרשים ביותר, שמסתמכים על נתוני עתק (Big-Data), כולל כאלה שנאספו ועובדו בלמידה מלאכותית אוטונומית. תוצאות העיבוד והניתוח המלאכותי עומדים לרשות גורמים אנושיים בתחומים רבים ומגוונים, ומסייעים באופן מרשים להבנה אנושית עמוקה יותר ולקבלת החלטות אנושיות יעילות בהרבה מבינה, רגש וחושים אנושיים לבדם. אך AI איננה, ואף נראה שלא תהיה בינה אנושית! אבסורד לחשוב שבינה אנושית תברא צלם זהה או נעלה ממנה, ומי שסבור שבינה כזו תופיע ספונטנית יש מאין – שיערב לו.
באמצעות ה-AI פועלות מכונות שהם מעין שלוחה של הגוף ו/או הבינה האנושיים- כלומר הרחבת יכולת לפעולות שבינה אנושית לבדה לא מסוגלת לבצע (כמו מהירות סקירה ומיון וזכירה של נתונים, חישוב אריתמטי מורכב, סימולציות תאורטיות של מערכות טבעיות וכד'), ובכך ה-AI מסייעת באופן מרשים, ובשטחים רבים הופכת לחיונית. אך המהות המודעת, ובעיקר- הלא מודעת של טכנולוגיה בכלל וה- AI בפרט, היא הרחקת המגע והפיקוח האישי והאנושי מניהול מהלך החיים, והחלפתו באמצעי טוב בהרבה ונכון. הימנעות מהצורך המיגע במעורבות אנושית, הנגועה לשיטתה באמוציות מיותרות ואכיפה מיותרת של אתיקה אנושית בסיסית, מתוך הנחה שהמכונה תסדר הכל טוב יותר ונכון יותר, כי… היא איננה אנושית ומכאן "צודקת" הרבה יותר, נטולת אמוציות, טראומות ותפיסות עולם אנושיות חד-צדדיות. ואין כמו הטיעון "זה המחשב, זה לא אחריותי, ואין מה לעשות", להדגים זאת. הציפיה הכמוסה מה- AI, שתהווה גורם חיצוני, המסיר את האחריות מהאזרח על חייו והתנהלותו, ותהווה מערכת החלטות שנוגעות לו ולסביבתו בכל רובד כלכלי-תרבותי-חברתי-רגולטורי המשמש כיום את החברה האנושית על גווניה וצרכיה האינסופיים. מכאן גם, כה קל כיום להרצות ולפרסם מנשרים מעוטרים ותכניות מרחיקות ראות, כיצד ה-AI תנהל את חיינו בעתיד הקרוב, תשביח באופן קיצוני את העניינים היגעים, הלא יעילים והלא מוצלחים כיום שממררים את חיינו, גם בחינוך למשל, שנותר פחות רלוונטי לחברה כיום כי קפא על מקומו עוד בשלהי המאה ה-20, מבלי לשאול עצמנו – איך, ועם מה לעזאזל עושים זאת?
ואם בחינוך עסקנן
כמות המלל הקיימת מזה עשור לפחות אודות השינוי לטובה הצפוי בשילוב AI בו, מחייב הרחבת ספריות ונפחי זיכרון דיגיטלי לגדלים אין-חקר. אך בפועל שיח אקדמי/ אחר זה אינו משפיע כלל על איכות מערכת החינוך ודרך התנהלותה, מדשדשת הרחק מאחור בשלהי המאה ה-20 לכל המאוחר, ומתעלמת מהתמורות הדרמטיות – החברתיות, הדמוגרפיות, כלכליות ותרבותיות שהחברה האנושית חווה שלושה עשורים מאוחר יותר. לשם כך ראו מה תקבלו בהיוועצות סתמית עם כל תכנת מנוע חיפוש ברשת, תחת מילות המפתח "AI בחינוך". בסינון ובהתמקדות מושכלים, נמצא באוקינוס המידע שנקבל, דיווחים והצעות מרחיקות לכת של מיטב המוחות כיום (2020-21), כמו צבר כלים שמציעה מחלקת החינוך של מיקרוסופט, דו'ח ארגון החינוך במדינות ה- OECD, שילוב מוחות בעניין בין המכון הטכנולוגי MIT ומיקרוסופט , כמו גם כנס בינלאומי על AI וחינוך של אונסקו (דצמבר 2020), אחרים ועוד ועוד.
גם כותב שורות אלו ד"ר אברום רותם) עם חברים (ד"ר עידית אבני), חטאנו בכתיבה מרובה אודות כך [נתוני עתק בחינוך(2015) בה ניתן למצוא סקירה מקיפה, ובעיקר מתווה תובנות חשובות ליישום אפשרי, ובינה מלאכותית בחינוך (2017)], ולא שלא צדקנו, טעינו או חלילה הטענו, ההפך. כבר אז (2015) כתבנו (עמ' 9 סע' "הבינה המלאכותית לא תשנה את בית הספר"):
"על סמך הניסיון המצטבר במרחבים החינוכיים, ארגוניים, ומדיניות ממשלים לדורותיהם, נאלץ להשלים עם העובדה ששילוב בינה מלאכותית בחינוך לא ישנה את פני בית הספר המוכר לנו כיום, ודאי לא בעתיד הנראה לעין."
ככלל לצערנו, בשלל הדוחות, מאמרים וספרים רבים בנושא שילוב AI בחינוך, לא נשאלת השאלה מה ל- AI ולחינוך במובן הפרקטי ברמת הנהגה חינוכית, נורמות עבודה, איכות הוראה ולמידה בתנאי השדה הקיימים כיום, וכיצד ניתן לשנות זאת ולהוביל סוף סוף את מערכת החינוך בבטחה למקום הראוי לה, אל העשור השלישי של המאה ה- 21. יש להודות שהתשובה היא – שאין כל טעם בשיח על שילוב AI בחינוך, עד שלא נפוגג את האשליות ואי ההבנה בנושא, ולמעשיים ביננו רק נזכיר – ממילא נעדרים כיום כלים רלבנטיים שיצדיקו הדבקת בינה מלאכותית לחינוך.
כספוילר מושכל למתעיפים מקריאה מתארכת, נרמוז כבר כאן, שבבואנו להתוות דרך בשילוב AI בחינוך ללא ענווה אינטלקטואלית ואישית, כלומר, עם יומרה ללא כיסוי יישומי לבשר לאנושות על חינוך חדשני, ומגע סגל חינוכי אנושי שהולך ופוחת לטובת קופסאות או אבקת קסם, נמצא למעשה שאיננו תורמים דבר מה משמעותי לשינוי פני החינוך מעבר לפטפוטי סרק רעשניים וזיקוקים שיכבו תוך זמן קצר. החדשות הרעות הן שגם אם נתעקש על שילוב AI בחינוך, יהיה אשר יהיה, לא רק שלא נזכה, אלא לפרורים לא משמעותיים ומקומיים בהחלט ונבזבז משאבים גדולים ויקרים לריק, אלא נגדיל לעשות ונחטיא לגמרי מטרה גדולה בהרבה, שלמענה כדאי וניתן לעמול: שימוש באמצעי יעיל במיוחד ומבטיח לחילוץ והבאת החינוך למאה ה- 21, אך ללא פנטזיות ואשליות בכח הטכנולוגיה שלעצמה לשנות משהו. במקביל יש לעשות הכל כדי להשליך דברים לא שימושיים שאבדו את תוקפם, כמו נורמות ארגוניות-חינוכיות, תבניות חשיבה ותאוריות ארכאיות אודות טכנולוגיה לרשות האדם ותפיסות חינוכיות ושיטות עבודה של המאה ה-20, היישר אל פח ההיסטוריה, ולכל היותר ימצאו מקומם בתחום היסטוריה עתיקה באקדמיה ואחרים, בתנאי שאינם מהמשפיעים ואינם חלק מהנהגת מערכות החינוך של היום.
אז מה עושים?
שלב ראשון – התווית מטרה: חינוך מּונָע נתונים
Education driven data
קל מאד להיסחף וליפול למלכודות של זרם תודעה, פרסום ויחצ"נות מרשימה, ללא מחויבות ליישום של ממש, ולמנות אחת לאחת את פלאי ה-AI, ולגזור מתוכם את הקסם שיאיר באור חדש את החינוך, עם זרקור שלא קיים עדיין באמת, טבול בהרבה ציפיות לב מושכלות בחלקן, שאין להן היתכנות במציאות החינוכית הקיימת כיום. אם ברצוננו לשנות משהו, לפנינו אתגר מאד קשה, אך לא בלתי אפשרי והכרחי, להתמקד במהות, בפונקציונליות, ומכאן גם לברר מה ניתן, באיזו מידה וכיצד, לממש שינוי בחינוך, גם באמצעות טכנולוגיות עדכניות.
ראשית חכמה – יש לשקול מחדש, ולהסיר את כותרת הסוגיה "שילוב AI בחינוך" משיח החינוכי. הרי גם ללא קשר לחינוך, ברוב המוחלט של המערכות להן מיוחסת AI, מדובר על אלגוריתמים מורכבים ומרשימים מאד, אף שומטי לסת באמת, של סיווג נתוני עתק (טקסטואליים, ויזואליים, שמיעתיים ואחרים), ומציאת קשרים ביניהם ומיון מושכל, על פי קריטריון מוגדר מראש בדרך כלל, ולעתים גם הצגת מסקנות או החלטה/ות כתוצאה מעיבוד זה, כאמצעי עזר מרשים לבינה אנושית. כך גם השיח אודות "למידה" של מכונה, כשבפועל מדובר על "למידה" מרשימה, אך בתחום מאד מוגבל וצר, למטרות מאד מוגדרות מראש (כמו למשל, להבדיל בין כלב לחתול, בין תא ממאיר לתא בריא, או מענה מכונה לבקשות-שאלות אנושיות בתחום צר ומוגדר, כשכל חריגה ממנו המכונה נאלמת דום). אך ספק אם ניתן ליחס לפעולות אלו- בינה, כשבין המילים אנו מתכוונים כמובן לבינה אנושית, ולמעשה אין לנו מושג של ממש על מה אנו מדברים, אלא אם אנו רוצים להרשים אחרים.
ובהמשך לכך – מומלץ מאד להימנע משיח חינוכי אודות טכנולוגיות שבשלבי פיתוח, רחוקות שנות אור מיישום של ממש, שדוגמאות מוקצנות לכך הן הרחבה מלאכותית של תודעה וזיכרון של המח האנושי, שילוב מחשוב קוונטי/ מולקולרי ודומיו ועוד טכנולוגיות עתידיות הישימות לטווח רחוק, אם בכלל – שבהקשר החינוכי לפחות, שיח אודותם הוא מאפיין קלאסי של פטפוט עקר ומסיח, חסר רלוונטיות כלשהי למערכת העכשווית ובעתיד הנראה לעין.
מכאן נציע: בשם צניעות אינטלקטואלית, הבנה ששדה החינוך אינו שדה ניסויים של טכנולוגיה לא בשלה בעליל, ואינו מקום לגופים עסקיים לשדה ניסויים כדי להעשיר את קופתם, תוך ניצול אי ההבנה ורצון ליחצ"נות של כאן ועכשיו, הכוללים עיטורי כבוד של פסבדו חדשנות ריקה מתוכן, אלא חתירה למעשיות ולא לחזיונות שווא. לכן מוצע בזאת לשנות את לב הסוגיה ל-"חינוך מּונָע נתונים"- Data Education Driven. כל הצעה אחרת בעברית ברוח המושג תתקבל בברכה.
בחינוך מונָע נתונים יש מרחב עצום של פעיליות, שניתן ליחס, לחפצים בכך בעתיד לבא, גם ל-AI, אך הפעם ה- AI תעמוד כמעגל שולי בלבד. זאת למרות שהשיח האקדמי- חינוכי אודות חינוך מונע נתונים, מידלדל בשנים האחרונות לטובת שיח אודות AI בחינוך, שבעקרון זו אותה האדרת לאותה הגברת, אך אדרת רלוונטית הרבה יותר, ובעיקר – ישימה לגברת שמאבדת את הרלוונטיות שלה בציבור.
לשם התחלה והיכרות אינטימית עם המושג, ראו כאן (בעברית), ו/או ראו "education driven data" כביטוי מפתח בכל מנוע חיפוש ברשת.
שלב שני- האחדת הפלטפורמות הטכנולוגיות, והתאמתן ליישום מדורג של המטרה.
שנו רבותינו שאם ברצוננו להנות מכל דבר שברוח, "אור" בלשונם – צריך להיות כלי שמטרתו להחזיקה. לא ניתן להחזיק מים או חזון, רעיון או אפילו תכנית פעולה, טובים ונשגבים ככל שיהיו, ללא הכלי, המנשא שיממש אותו ויתווך לאחרים. מכאן יש להתחיל מימוש חינוך מונָע נתונים בפלטפורמה שתישא את המידע, הרעיונות ומימוש אותו המרכיב באמצעות התנהלות מונעת נתונים. מכאן גם, חלק חיוני בכל מתווה של יישום, חייב את המנשא שעליו הדברים יתרחשו.
מכאן שאין כל טעם לנסות ליישם חינוך מונע נתונים באמצעים טכנולוגיים קיימים או מקומיים, ו/או הוספת טלאים על גבי טלאים של מערכות שחלקן הגדול – עבר זמנן. אם יעשה כך- מובטח בזבוז משאבים יקרים, זמן והתסכול נפוץ של אי מימוש. במקביל ניתן כמובן להנחיל ולהטמיע במקביל את הצורך בהתנהלות חינוכית מונעת נתונים, והתווית דרכים, כולל הסברה ציבורית מקיפה, אך ללא תשתית טכנולוגית אחידה לשם כך, עם כלי עיבוד נתונים מתאימים – הכישלון מובטח. ואין כמו כישלון ההיסטוריה של שילוב טכנולוגיה בחינוך כראיה מוצקה ומובחנת לכך.
טכנולוגית, מדובר בעקרון על ענן רשת אחיד כלל ארצי, עם רשת תקשורת אחידה שתקיף את כלל מרכיבי מערכת החינוך, הטכנולוגיים והאנושיים, בכל רחבי הארץ ללא יוצא מן הכלל, מהשר עד החצרן בכל מוסד, מהפיקוח המקצועי, סגל הוראה בכיר וזוטר, עד אחרון התלמידים בכתה א'. על הענן לספק את הכלים ולאצור בתוכו את המידע והנתונים. שימו לב שלא מוזכרת כאן AI, אלא ניהול, ניתוח ואחסון נתונים – מושגים ותיקים, ידועים ומוכחים.
גם הקמת ענן שכזה, יכולה להיעשות בהדרגה, בקצב שיהלום את התקדמות הנחלת הפעילות, ואת המשאבים האנושיים והתקציביים שיועמדו לשם כך, שהם עצומים בכל קנה מידה. גם כאן מקצוענות עדכנית היא שם המשחק. סוגיה מרכזית תהיה אבטחת המידע, שזקוקה להתיחסות מקצועית, עם מידור כבד, תרבות הגנת נתונים ומודעות אבטחה, ברמה וגישה שעדיין איננה במחוזותינו בכלל, גם לא ברחבי העולם עדיין, אם מישהו מוצא בכך נחמה.
יש להזכיר ולהיזכר בסוגית מפתח של איזון עדין וקדוש בין אוטונומיה לרוב מרכיבי מערכת החינוך, (שמבטיחה פעילות תקינה ונכונה של מערכת החינוך על רבדיה, בניגוד לשליטה המוגזמת מלמעלה, ללא לקיחת אחריות), לבין הצורך במנשא נתונים אחיד לכלל מערכת החינוך, כולל היכולת והסמכות גם למנהיגות הבכירה של מערכת החינוך הלאומית להיות מצוי בסטטוסים העונתיים והשנתיים של מצב המערכת. על סוגיה זו להיות מותווית יחד, וכחלק בלתי נפרד באפיון המערכת הטכנולוגית והכלים לעיבוד המידע שהוזכרה כאן למעלה.
שלב שלישי – חינוך מונָע נתונים בהבטים הלוגיסטיים
Education driven data
המכשול המרכזי לחינוך מונע נתונים הוא החשש הלגיטימי של ציבור ההורים, סגל ההוראה וארגונים מקצועיים, שחלק מהם מנצלים זאת באופן ציני לשמור על הקיים מהמאה ה-20, וחלקם בהחלט ניתן להבין, כמו חוק בריטי מ- 2016, על חובת דיווח של נתינות התלמיד וארץ הלידה, ששימש לשם בדיקת חוקיות שהייתו באנגליה, שבוטל עקב מחאה גדולה שנתיים מאוחר יותר, ודיונים קדחתניים בסוגיה בארה"ב, מקיפה הרבה יותר מזו הבריטית, שבוחנת את עקרונות הדיווח ותכנו, כולל עיסוק בשמירת פרטיות, שכן איסוף נתונים הוא קודם כל לטובת המערכת ולקידום התלמיד, ומצד שני פוגעת באופן טבעי בפרטיותו.
אך הגיעה העת לחלחול התודעה שמדובר על מרחב אחר של איסוף נתונים, שאמנם משיק לסוגיות חשובות של פרטיות, גם אם מזין צדקנות מוגזמת ומוקצנת, של מנותקי מציאות הרואים בחופש הפרט כ-ייהרג ואל יעבור, ובכך פוגעים ממש ברווחת האזרח בכלל וטובתו. מרחב זה יאפשר שיפור, ייעול, והעצמת איכות הלמידה באופן ניכר, כולל שיוויון הזדמנויות גדול יותר, מניעת נשירה והתפתחות אישית גדולה הרבה יותר מהקיים. לשם כך אף יתכן צורך של שינוי חוקתי מבוסס מקדמת דנה, להתאמת מערכת החינוך ורווחת הלומדים לעידן הנוכחי.
נראה שניתן על ידי הטמעת מודעות ליתרון ארגוני, כמו גם לימודי, להנמיך את הדאגות האמתיות והמדומות אודות חופש הפרט והזכות לשמירת פרטיותו. להסביר ולהראות את היתרונות הגדולים, למרות הקושי הלגיטימי לתת אמון במערכת לאומית של איסוף נתונים, גם מעולם החינוך, שאכן חלקו הוא מידע אישי שיש לכבד ולמנוע הפצה ונגישות ללא מורשים, שעד כה, אכן, מתקשה לשמור על כך.
ככלל יש להסביר שככל שניתן לאסוף ולטפל בנתונים בכלים עדכניים ומאובטחים, וככל שהאינטראקציה החינוכית בעיקר וניתוח הנתונים נעשה נגיש, קל וידוע, איש החינוך והתלמיד מוצא מיד שהגבול המפריד בין הלמידה לבין חקר, למידה אישית, יוזמה ולקיחת אחריות, מיטשטש. הלומד מועצם מכך, ובגדול, כמו גם בהבטים ארגוניים מפרכים שממררים את חיי סגל ההוראה והניהול בטפסים (גם דיגיטליים) לשם הערכה, בקרה ולשליטה "מלמעלה". ככל שניהול ובקרה של נתונים עדכניים ורלוונטיים, אפילו בזמן אמת, יהפוך לשגרה ונחלת הכלל, יראו יותר ויותר את הכוח הטמון לא רק בו, אלא גם בשיתוף פעולה חברתי שעניינו נתונים, רעיונות וידע.
התנהלות מונעָת נתונים בלוגיסטיקה המורכבת של מערכת חינוך, מהלאומית עד מוסד חינוכי יחיד, תייעל מאד את כלל המערכת. היא תפנה זמן יקר ומשאבים להשקעה בחינוך, ומצד שני מבטיחה התנהלות מבוקרת היטב, שקל להעריכה ולבקרה בקטע טוב, של שיפור והעצמה.
היתרון המיידי, שהתנהלות כזו ניתנת ליישום כבר בתחילת הדרך, שכן הקשיים, מעבר כמובן לקיומה ותפקודה השוטף של מערכת טכנולוגית תומכת שפורטה כאן למעלה. במילים אחרות – הנעת מערכת חינוך מונָע נתונים צריכה ויכולה להתחיל מכאן ועכשיו, לצד פיתוח כלים מתאימים לשם כך.
האתגר הנוסף הוא הסברה מקיפה, וגם אוכפת במידת הצורך, של הסכמת ההורים וסגלי ההוראה בשטח בעיקר, להתנעת מערכת מונעת נתונים של הלומדים, והנגשת כלים לכלל מרכיבי מערכת החינוך להזנת הנתונים. זאת עם דרכי פעולה שיבטיחו דרכים מושכלות וזהירות, כדי לשמור על גבולות שבריריים של אתיקה וזכויות אזרח.
שלב רביעי: חינוך מונע נתונים של מלמד ולומד
זהו שלב מתקדם שגם אותו ניתן ליישמו בשלבים. בעקרון יש קודם כל להבטיח וכמובן להנגיש כלי דיווח, המותאמים לאפיון מקדים, המתווה דרכי דיווח של מורה ומאוחר יותר גם תלמיד. בצד המהותי- חינוך מונע נתונים (Education driven data) הנו אמצעי מאד יעיל להעניק למידה פרטנית מותאמת אישית באופן היעיל ביותר – משאת נפש כל חינוכאי מאז ומעולם. לא נלאה כאן בהצעות יישום שונות ומרובות שהוצעו ומוצעות ברחבי מערכות החינוך בעולם , אך יש לדבוק בעקרון של דיווח מינימליסטי, עיקרי ועקרוני, ולא לנצל את המערכת לאכיפת דיווח אינסופי של פרטים שוליים והרבה פחות רלוונטיים. לשם כך, נשוב ונזכיר את הצורך בניהול מקצועי שיודע על מה ואת מה הוא מנהל בפן הארגוני, חינוכי כמו גם הטכני, כולל מתן הרשאות מתאימות לשם כך, והגנה על המידע המצטבר, והעברתו למרחב מוגן ומתופעל. למשל, דבקות בעקרון שהנתונים לא ישמשו לאיום, הענשה, הערכה שלילית וכד', אלא ביטחון ואמון מלא במערכת, שמדובר רק באמצעי לטיוב, שיפור והעצמה.
ההזדמנויות ליעילות ובקרה הן אינסופיות. למשל, התרעות על חריגות מכל סוג ובכל הבט, שיש לטפל בהן קודם, כדי שלא נמצא עצמנו מטפלים בקטסטרופה שניתן היה למנוע, לתקן, לשפר ולתת מענה עוד בתחילתה. לצד אלה דוחות התקדמות ומעקב בהתמקדות על כל לומד. בפועל השאיפה להתמצאות בסטטוסים בכל היקף של מצב הלמידה ואיכותה בכל רגע נתון.
ושימו לב שלא אמרנו – AI…
ומה הלאה?
ודאי שמתם לב שהמאמר אינו כולל התייחסויות לסוגיות רבות ומגוונות שעולות באופן טבעי מתוך הנאמר, מתוך מחשבה לא להציף מדי ולא להסיח מהעיקר. עם זאת, חשוב להדגיש, שחנוך מּוּנָע נתונים, כולל בתוכו באופן מובנה גם התנהלות חינוכית ברשת, והכתה, קבוצת הלמידה (חוצה גילאים למשל), מתנהלת באופן קבוצתי ואישי, תוך מתיחת גבולות הלמידה והיד הטובה והמקצועית של סגל ההוראה הרבה מעבר לתבניות של שכבות גיל ולשהייה במוסד החינוכי עצמו. מכאן גם מסתיימת הסוגיה "מה יותר יעיל ונכון למידה בכתה או מרחוק". הלמידה מתרחשת וקולחת באופן טבעי בכל מקום מכל מקום, בהתאם להקשר, ללא הפרדה ממסדית ואחרת ל-בית ספר לעומת בית. לכן גם מצבי חירום שיקרו בעתיד, בהם אין גישה אל בין קירות המוסד החינוכי, לא יפגמו כמעט בהוראה ובלמידה, שימשיכו באופן זורם ושוטף.
לצד זה יש לשוב ולהזכיר את מרכזיותו וחשיבותו של הסגל החינוכי – המורים. המחשבה הבוסרית ולא מקצועית, ש- AI ושיטות למידה עצמאיות, גם שיתופיות, יוכלו להזין למידה איכותית ומשמעותית במרחב מקוון, ולהחליף בכך מורה אנושי – שייכת לפטפוטי הסרק, שהשיח החינוכי מלא בהם, ועליו לחדול מכך. ויפה שעה אחת קודם. הכל שאלה של מינון ואיזונים בהתאם להקשרים המקומיים, וודאי לא רק אופנות ושיטות חינוכיות של זה ראה וקדש. הכל נכון ולגיטימי בהתאם להקשר המקומי, ובהתאם לסברה שבמקרה דנן – זו הדרך הלמידה הטובה ביותר מבין החלופות האפשריות במסגרת האילוצים המקומיים והרגעיים.
גם סוגית הפער הדיגיטלי כיום, איננה מכשול גדול כפי שנראה ו/או מנסים להכשיל כל התקדמות משמעותית. הצלחת חינוך מּוּנָע נתונים, מבוססת על תרבות דיווח באמצעות מכשירים אישיים מכל סוג שבידי כל מרכיבי מערכת החינוך. אם נתבוסס בקינות של "פער דיגיטלי" על מורכבותו, לא נגיע לשום מקום. כבר היום יש וניתן למצוא פתרונות יצירתיים בעניין, באמצעות המכשירים האישיים המצויים בקרב רוב מוחלט של מרכיבי מערכת החינוך על שדרותיו. הסוגיה מותנית קודם כל במערך טכנולוגי התומך בדיווח הנתונים, ובהבנה, ומכאן גם במוטיבציה ליישום לאומי ואזורי לפתרון, הנגיש וקרוב הרבה יותר מאשר לפני מספר שנים לא גדול.
כך גם החזון להחלפת מורה אנושי, או לפחות להקטין את מעורבותו מאד, ובכך לחסוך כוח אדם חינוכי, בסוכן מלאכותי אישי שילווה את למידת הלומד. הרעיון לגזור מסוכנים מסחריים כסירל של אפל, אלכסה של גוגל וקורטנה של מיקרוסופט ואחרים, סוכן לימודי, שילווה למידת תלמיד, כמו גם בילויים בשעות הפנאי – מובן ואף לגיטימי לחשוב כך. אך יש לזכור, שאין תחליף להוראה / הנחיה אנושיים, שכן חלק נכבד מהתפתחות לומד צעיר מצוי באינטראקציה אנושית עם סביבתו, ודאי עם סמכות מקצועית ואישית תומכת. נמצא באופן מעשי, שגם אופן גולמי של סוכן-מלווה מלאכותי כזה עדיין לא קיים, והדרישות הלימודיות והרגשיות, ליווי ודיווח, רחוקות שנות אור מכל מערכת קיימת, גם אלה שעשויות להיות בעתיד הקרוב. כל אלה יש להשאיר לעתיד הרחוק יותר, ולהתמקד במה שניתן כיום לממש וליישם, בכפוף למצאי כוח אדם מקצועי ומשאבים נדרשים.
הדבר הנכון, מעשי וניתן ליישום מידי, הנו שילוב הנחיה מקוונת אימננטית בשגרת ההוראה-למידה (ראו דוגמאות רבות לעניין כמו כאן , וכאן ), מתוך העדפה לדרכים בהן המנחה יהיה מורה מוכר ללומדים, והאינטראקציה עמו לא תהיה רק ברשת.
סיכום ארעי
נראה שהאתגר המיידי להגשמת שינוי פני החינוך, והצעדתו כיובל אחד קדימה שעברנו כבר, כרוך בהתוויית תכנית מדורגת, המתאימה עצמה למשאבים שיוקצו לשם כך מראש, ובכך יובטח מימוש מדורג לטווח ארוך, מעבר לשנים ספורות לכל היותר ולא תלוי במדיניות חינוכית המתחלפת לעתים מזומנות. שינוי מערכת חינוך באמצעות חינוך מוּּנָע נתונים איננו עוד אסטרטגיה, לא עוד אופנה חינוכית כזיקוקים רגעיים בשמיים, אלא שינוי בסיס הפעולה ברמה לאומית, כשלמיישמים בפועל – קול מרכזי ביישום, על פי שיקול דעתם ובקצב ההולם את אילוצי מערכת, המקום והזמן. דבקות בהתפתחויות טכנולוגיות חלקיות בטרמינולוגיות ה- AI הלא מוכחות, ללא אופק מימוש בטווח הנראה לעין בשדה החינוך- הנו מכשול של ממש, שיש להסירו מהמחויבות של החברה לעדכון פני החינוך לעשור השלישי של המאה ה- 21, ולהתמקד בעיקר.
ד"ר אברום רותם, אוגוסט 2021
