מה קודם בלמידה מרחוק : הפדגוגיה או הטכנולוגיה?

1289

ליקט וערך : עמי סלנט , עורך האתר

בעקבות היסחפות היתר של מורים באנגליה ובארה"ב ( ולדעתי גם בישראל)  אחרי הטכנולוגיה בתקופת סגר הקורונה עורר האתר הבריטי Edtechnology דיון בין מומחי חינוך , מה קודם למה , טכנולוגיה או פדגוגיה ?

 כמה תובנות מתוך הראיונות

  • יחסי הגומלין בין הטכנולוגיה והפדגוגיה הם סימביוטיים ,כיום יותר מתמיד , ולכן יש חשיבות למינון הנכון בהוראה המקוונת. השילוב בין הפדגוגיה והטכנולוגיה יילך ויגבר גם בשנים הקרובות אחרי ימי הקורונה.
  • הטכנולוגיה צריכה ליצור הקשר מתאים ומפעיל בלמידה כאשר המורים קובעים את הסטנדרטים בלמידה הנדרשת , אבל משאירים חופש פעולה לתלמידים לנווט בעצמם בלמידה חקרנית  

 Matt Renwick, elementary principal for the Mineral Point Unified School District in Wisconsin, U.S

  • הוראה איכותית בסביבה מקוונת אינה בהכרח רק שליטה בתכנים ובתכנית הלימודים אלא יכולת להציב אתגרי למידה ללומדים ע"י התאמת הגישות הפדגוגיות הנכונות לאותו אתגר ולכן הטכנולוגיה צריכה להיות בשירות הפדגוגיה .

David Sousa’s 2001 book, How the Brain Learns,

  • יש לשקול בזהירות את שילוב הכלים הדיגיטליים  בלמידה מרחוק , כי מעורבות עמוקה (engagement ) של הלומדים אינה תלויה רק בכלים הדיגיטליים אלא באתגרי הלמידה שמציב המורה .
  • בראייה פדגוגית כוללת מתברר כי מחוללים דיגיטליים ליצירת מעורבות כגון סקרים , שאלונים מקוונים וחידונים ( self-marking quizzing tools) לא בהכרח תורמים ליעדי ההוראה של המורה , והמורה צריך תמיד לשקול כל הזמן את השימוש בהם מבחינה פדגוגית ולהבין אם הם מביאים תועלת לידע הנצבר ע"י  התלמידים.

Mark Anderson director of ICT Evangelist and co-founder of Global Edtech,

 למאמר המלא באנגלית

What comes first – technology or pedagogy?

 ומה חושבים מומחי החינוך בישראל בנושא

"קודם תפיסה, אחר כך כלים.

כלים דיגיטליים, בלמידה או בכלל, הם כמו כסף.

מה הכוונה? יש מהם כל כך הרבה שתמיד תרגישו שאתם לא מספיק.

לדעתי, זה פחות חשוב.

מה שחשוב באמת הוא ההתבוננות בעצמנו ובלמידה המתרחשת, הפנמת הדברים החשובים ובניית כל התהליך סביב העקרונות החשובים לנו. "

 מקור וקרדיט : תומר ברץ

"מבחנים מוצלחים אינם אינדיקציה בהכרח כי תמיד תלמידים יכולים ללמוד מחומרים אחרים או אצל מורה פרטי; שתיקה בשיעור בוודאי אינה אינדיקציה – כי היא שתיקה.

יצירה של תלמידים – בקול או בשקט – כתוצאה ישירה של מה שנלמד בכיתה באותו שיעור, זו האינדיקציה המהימנה ביותר לתהליך שהתרחש אצל התלמידים בקשר סיבתי ישיר למה שלמדו בכיתה. הטכנולוגיה מאפשרת גם לשקטים יותר ליצור תוכן וזה נפלא בעיניי.

הרמה הנמוכה ביותר היא הבנה וחזרה "כמו רובוט" אחרי הדברים שלימדתי. הרמה הגבוהה יותר היא יצירת תוכן אישי שמעיד על חיבור לחיי התלמידים – מה זה מזכיר לי, למה קשה לי לעכל את זה, עם מה אני מסכים, ממה אני מסתייג – ועוד.

ואם מגיעים לרמת מיומנות המשלבת יכולת לבטא מחשבות בכתיבה נכונה, להעלות רעיונות לשיפור המציאות ומעבר לכך – זה כבר שיעור משמעותי. כך או כך – בסוף המדד קשוח: אם בכיתה יש 40 תלמידים ו-20 השתתפו, יש לי 50% השתתפות. זה לא מספיק.

שאלונים ולוחות שיתופיים, עבודת כיתה אישית או קבוצתית שדורשת תשובות אותנטיות יעלו את זה ל-35. בערך 87 אחוזי השתתפות. זה כבר יותר טוב. ומה עושים עם ה-5 הנותרים? זה האתגר. "

מקור (תומר ברץ)

ברוך יעקובי  מנהל בית הספר עין הים בחיפה

לכאורה, הלמידה מרחוק קירבה אותנו לילדים — דיברנו בשפתם. הם נתנו לנו חוויה של מסוגלות טכנולוגית, ואנחנו הראינו להם ולעצמנו שאנחנו רלוונטיים. אך בל נלך שולל אחר הפן טכני שבטכנולוגיה — הוא רק מחזק את תפישת היחסים בין בני אדם כתוצר אינסטנט: פתח וסגור, השתמש וזרוק. רגע אתה שם, מחייך לעצמך בסיפוק, ועוד שנייה, בלחיצת כפתור, יד נעלמה מעלימה אותך. אי אפשר ליצור יחסים משמעותיים מרחוק, זו אינטימיות כוזבת!!

לכן, יש לצמצם את היקף שעות הלמידה בזום, ובמקום זאת להציע משימות א־סינכרוניות, שאינן תלויות מקום וזמן; כל תלמיד נכנס לכיתה וירטואלית ומכין משימות בקצב שלו ועל פי יכולתיו (למשל, אפליקציית classroom). המורה מקיימת שיח עם התלמיד עד להשלמת המשימה. כך, השימוש במחשב בבית יכול להיות גמיש, הורים יכולים לסייע כשהם פנויים, ואין צורך לתפעל בעיות טכניות.

רצוי לתת לתלמידים משימות חקר, הכוללות תהליכי חשיבה עם שאלות פתוחות ואפשרויות להתנסות. כמו כן, במקום שיעורי זום המוניים, כדאי לשלב בסדר היום הוראה פרטנית בקבוצות קטנות, למשל עם תלמידים שיש להם קשיי קשב וריכוז.

מקור

שיטות ההוראה בכיתה לא יעבדו ב"זום"

מי שזז בקצב המהיר ביותר הם המורים, שנאלצו להסתגל בזריזות לתנאים החדשים והמאתגרים. "ביום-יום יש נטייה ללמד 'על אוטומט'. עכשיו, כשצריך לבנות הכל מחדש, פתאום חושבים על כלי העבודה, על מה עובד מול התלמידים ומה לא", אומרת אורית גור כהן, מנהלת קריית החינוך גינסבורג ביבנה . בעיניה, "המשבר הוכיח שכאשר נותנים במורים אמון, קורים דברים טובים. יש פרץ של יצירתיות ורעיונות חדשים". היא אומרת כי מורים ותיקים נוטים להיצמד לשיטות הוראה מוכרות ובטוחות, "והנה הם נדרשו לעשות משהו אחר וחדש. זה רענון אמיתי ומשמעותי. קורה פה דבר נפלא".

כל אנשי החינוך מספרים כי הבינו מהר מאוד ששיטות ההוראה בכיתה לא יעבדו ב"זום": אחרי שיעור או שניים פרונטליים בני 45 דקות הבחינו המורים כי התלמידים מכבים את המצלמה ונעלמים במחשכי המסך. "כשנמצאים בכיתה, לתלמידים יש יכולת להביט במורה ב'עיני עגל', כאילו הם איתך. עכשיו המורים נאלצים להבין שהתלמידים לא נמצאים איתם", אומרת גור כהן. בבית ספרה התחילו להשתמש יותר ויותר ב"ביצועי הבנה", מטלות קטנות שמטרתן לוודא שהתלמידים עוקבים אחר החומר הנלמד: שאלונים וירטואליים, חידונים ממוחשבים ומשחקים. "המורים לומדים כל הזמן כלים חדשים", היא אומרת, ומשוכנעת שהללו ישמשו את המורים גם עם שובם לכיתות הרגילות

מקור.

 ומה חושבים התלמידים בישראל ?

"למידה מסרטונים, מתרשימים, מחומרים יצירתיים – אינה נתפסת כלמידה אמיתית על ידי תלמידים. אוריינות דיגיטלית – לא בבית ספרנו."

מקור : תומר ברץ

אורית אריה : הדוגמא למורה המצליחה לרתום את הפדגוגיה נכון בסביבה המקוונת

כך כתבה המורה אורית לתלמידיה עם השלמת הלוח השיתופי המקוון

כל הכבוד ל — (וכאן היא מפרטת, שלושים ומשהו תלמידים –דוגמיות):

ל', שחקר את מלחמת המפרץ והכין מצגת וחידון בלרגו; י', מכינה סרטון ומשחק מתוקשב בטריוינטי – שני תוצרים מקסימים ומאתגרים גם טכנולוגית; ח', שלמד על הסארס וחיבר שאלות חשובות. הידעתם שהסארס הוא נגיף מהמשפחה של הקורונה שפתאום נעלם לו ?! הלוואי שזה גם מה שיקרה עם הקורונה…וכן הלאה.

וכך היא כותבת להם, לסיום המשוב:

"אני כ"כ שמחה לקבל הודעות מילדים שכותבים לי שהיה להם כיף להכין את העבודה, שהם נהנו ללמוד נושא חדש, שהם שמחים שיכלו לבחור מה להכין ועל מה, שמבינים עכשיו שהם מסוגלים להתמודד לבד עם חומר ומשימה חדשה.

זה הכל בזכותכם!

זה קרה משום שהתייחסתם ברצינות למשימה, שלא פחדתם לנסות דברים חדשים, ששאלתם אותי וביקשתם עזרה ושהייתם מוכנים לתקן עד שהגעתם לתוצר מעולה".

אורית מעידה שהיה שווה כל רגע. מה שאי אפשר לעשות בשעה שבועית בכיתה, כמו בדיקת טיוטות וכתיבה-מחדש של התלמידים, היא הצליחה לעשות בפעילות חד-פעמית מקוונת כזאת (מתוך הבלוג של רחל ארליך) .

אורית אריה : "בכיתה ו' בניתי משימה ובה נתתי לילדים מאגר מקורות מידע של אירועים היסטורים ( טקסטים, פודקטסטים, סרטונים ) , הם התבקשו לבחור נושא וללמוד אותו, לכתוב עליו 5 עובדות חשובות. להכין תוצר שמראה הבנה כמו – סרטון, חידון, משחק, ציור, קומיקס… ולשתף בלוח פדלט . בסוף היה שאלון רפלקציה בגוגל כרום.


במפגש זום הראתי איך עושים והסברתי ונתתי זמן לשאלות.

יהיה מפגש סיכום להצגת תוצרים וילדים שילמדו ילדים איך להכין סרטון אנימציה, משחק בטריונטי וכו.
היו להם 3 ימים להגשה.


זה הצריך ממני ליווי של הילדים בווצאפ לעזרה ותיווך גם מבחינת מיומנויות שפה – הבנה, סיכום…וגם טכנית. היה לי חשוב שלא יטרידו את ההורים ולכן ממש הייתי מגוייסת.

היה מרתק ויצאו תוצרים נפלאים . צריך לקחת בחשבון שזו משימה ארוכה שדורשת מהמורה הרבה זמן . בעיניי, שווה כל רגע."

בלמידה מרחוק חשוב מאוד לטעת בלומדים תחושת מסוגלות גם בבחירת דרכי הלמידה וגם בכלים הטכנולוגיים, לכן כדאי לבסס כלים טכנולוגיים שמשפיעים על התחושה הזאת, וכמובן לחזק אותה כפי שהמורה אורית אריה עושה נפלא ( יניב סננס).

· ·

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *